מהו הנזק בר-הפיצוי בגין לידתו של ילד בריא שנולד לאם שהריונה לא הופסק עקב רשלנות רפואית?
בשאלה מרכזית זו, העוסקת בעוולה בלידה או במהלך ההריון, דן לאחרונה ביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע במסגרת ערעור שהוגש על פסק דינו של בימ"ש השלום, אשר חייב את אסותא מרכזים רפואיים בע"מ (בית החולים רמת מרפא) לפצות את המערערת בסכום כולל של 20,000 ₪, בשל הוצאות יתרות שנגרמו לה כתוצאה מגידול בנה לבדה, ובסכום של 72,000 ₪ בשל הפסדי השתכרותה בשל כך.
בסה"כ, נפסקו לזכות האשה פיצויים של 92,000 ₪, אשר בניכוי אשמה התורם, שהועמד על 30%, הם 64,440 שקלים.
הערעור שהגישה האשה מופנה נגד קביעת בית משפט השלום בדבר אשמה התורם. בעניין הנזק הסתייגותה העיקרית של המערערת היא נגד אי-פסיקת פיצוי בגין הוצאות גידולו של הילד בסך של 1,500 ₪ לחודש לכל הפחות.
המערערת היא ילידת 1962 ורווקה, אשר הרתה כתוצאה מ"קשר בלתי מחייב עם בן זוג", והחליטה לעבור הפלה. בעברה שתי הפלות נוספות. לאחר שאושרה בקשתה להפסקת הריון, וכשהיא בשבוע החמישי להריונה, פנתה ב-11 ביולי 1999 לביצוע הליך של גרידה בבית החולים רמת מרפא בבאר שבע.
לאחר מספר שבועות המערערת החלה לחוש גודש ומלאות. עקב כך פנתה טלפונית לרופא שטיפל בה, שהבהיר לה כי זוהי הרגשה צפויה וכי מצבה ישתפר במהרה. לאחר מספר שבועות פנתה שוב לרופא המטפל, שהפנה אותה לרופא נשים. בחלוף מספר שבועות ניגשה לבדיקה אצל גניקולוג, והתברר כי היא בשבוע ה-15 להריונה. הוסבר למערערת על ידי רופא כי הפלה בשלב זה כרוכה בסיכון לא זניח של קריעת הרחם. המערערת החליטה שלא לבצע הפסקת הריון בשלב זה. בתאריך 28.2.00 נולד לה בן בריא ושלם.
בימ"ש השלום קבע, כי הרופא הפר את חובתו כלפי המטופלת בכל הנוגע למעקב נאות וסביר, ובמיוחד לאחר שהמערערת הביעה את רצונה המפורש כי אינה מעוניינת בהריון, ובהתאם לכך פסק לה פיצויים כאמור. עם זאת, נקבע כי המערערת השתהתה בביצוע הבדיקות, ועל כן יש לייחס לה אשם תורם של 30%.
אין לייחס למערערת אשם תורם
בערעור דן השופט הנדל בשאלה, האם אין מקום לפסוק נזק בכלל בתביעה בגין לידה ברשלנות של ילד בריא , והשיב בשלילה. לדבריו, נגרם נזק שהוא בר פיצוי. אולם, אין להטיל את מלוא הוצאות גידול ילד בריא על רופא שהתרשל, שכן תוצאה זו אינה ראויה על פי כללי הנזיקין ומטעמי שיקולי מדיניות משפטית. על-כן, בנקודה זו נדחה הערעור.
באשר לאשמה התורם של המערערת, נפסק כי אין לייחס למערערת אשם תורם, שכן לא הוסבר לה כיצד עליה לפעול לאחר השחרור מבית החולים ולאילו בדיקות עליה להגיע ומתי. בהתאם לכך נקבע, כי אין מקום לנכות שיעור של 30% בשל אשם תורם.
ביהמ"ש המחוזי החליט שלא להתערב בקביעת בימ"ש השלום בנוגע לסכום הפיצויים שנפסק למערערת.
ביהמ"ש החליט לחייב את אסותא בהוצאות המערערת בערעור ובשכר טרחת עוה"ד בסך 10,000 שקלים, וכן הוסיף סך של 2500 שקלים לשיעור שכר הטרחה שנקבע בבית משפט השלום.
(ע"א 1153-06 תמר קדוש נ' אסותא מרכזים רפואיים בע"מ)
• ב"כ המערערת: עוה"ד ג. פנר
• ב"כ המשיבה: עוה"ד ב. בוטוש ויזל
