קראתם בעיתון, שביהמ"ש קיבל את הסדר הטיעון בין התביעה והנאשם, והחליט להטיל על הנאשם שבצע פשע נורא עונש של 5 שנות מאסר. רגע, החוק מאפשר לביהמ"ש להכניס את הפושע לכלא לתקופה ארוכה יותר, אז למה להסתפק בעונש פחות? בגלל הסדר הטיעון, כמובן.
הסדר טיעון (או עסקת טיעון) הוא הסכם שנערך בין התביעה (המדינה) לבין הנאשם במסגרת משפט פלילי שנערך נגד הנאשם.
במסגרת ההסדר, הנאשם מסכים להודות באשמה מסוימת, שהיא בדרך כלל פחות חמורה מכלל האישומים המיוחסים לו בכתב התביעה, וכן הנאשם מסכים לעונש מסוים או לטווח ענישה מצומצם שמפחית את הסיכון שלו, והמדינה (באמצעות התביעה המשטרתית או הפרקליטות) מצידה, מורידה מכתב האישום את האישומים היותר חמורים שיוחסו לנאשם מלכתחילה, ובדרך כלל גם מסכימה לעונש פחות חמור מזה שדרשה בהתחלה לנוכח האישומים המקוריים.
הסדר טיעון מאפשר לשני הצדדים, לתביעה ולנאשם, להימנע מניהול הליך משפטי ארוך, ובכך הוא חוסך זמן ועלויות רבות. בנוסף, הסדר הטיעון חוסך לשני הצדדים לקיחת סיכון של הפסד במשפט.
ביהמ"ש לא חייב לקבל את הסדר הטיעון
הסדר הטיעון מובא בפני ביהמ"ש, והוא חייב לקבל את אישורו כדי שיכנס לתוקף. ברוב המקרים, ביהמ"ש נוהג לקבל את הסדר הטיעון, אך הוא לא כבול אליו והוא יכול לחרוג ממנו, כלומר: לקבל אותו באופן חלקי.
ביהמ"ש יכול להחליט כי העונש אליו הגיעו הצדדים בהסדר הוא חמור מידי או קל מידי, ולשנות בהתאם לשיקול דעתו.
במקרים יוצאי דופן, כאשר ביהמ"ש סבור, כי הסדר הטיעון לא משקף כלל את העבירה שבוצעה והעונש הראוי בגינה, הוא מסרב לקבל את הסדר הטיעון.
יש לדעת, כי הסדר טיעון יכול להתגבש גם במהלך ניהול המשפט. ייתכנו מקרים שבהם הסדר הטיעון לא מובא בפני ביהמ"ש מההתחלה, שכן הצדדים לא הגיעו להסכמות, ורק לאחר שהצדדים בוחנים את הדברים בעקבות שמיעת עדים וביצוע חקירות נגדיות, הם מעריכים את הסיכויים למול הסיכונים הכרוכים בהמשך ניהול משפט, ומעדיפים להגיע בסיוע עורכי דין להסדר טיעון.
כאשר דנים בעסקת טיעון באולם ביהמ"ש, השופט אשר דן בתיק חייב להזהיר את הנאשם, שההסדר לא מחייב את ביהמ"ש. על הנאשם לדעת, שקיימת אפשרות שביהמ"ש לא יקבל את ההסדר.
עם זאת, כאמור, הרוב המכריע של הסדרי הטיעון כן מתקבל ע"י ביהמ"ש.
