בשנים האחרונות, אנו ערים למעבר בחברה הישראלית ממבנה המשפחה המסורתי, לפיו האב הוא המפרנס והאם אמונה על גידול וחינוך הילדים, למבנה שוויוני, לפיו האב מעורב בגידול הילדים במידה רבה יותר מבעבר, לעיתים שווה למעורבות האם, ואף יותר.
בהתאמה, כאשר נישואין או קשר בין בני זוג מגיעים לקיצם, ראוי, כי המשמורת על הילדים לא בהכרח תוטל על אחד ההורים - לרוב האם, אלא, תיקבע, בכל מקרה לגופו, באופן שתואם את מידת מעורבות ההורים בחיי הילדים, לפני הגירושין או הפרידה.
נראה, כי המתווה הטבעי ביותר במצב שבו התא המשפחתי מתפרק, הוא לשמר את מידת המעורבות שהיתה לכל אחד מההורים בחיי הילדים טרם הגירושין או הפרידה, כך שזמן השהות של הילדים עם כל הורה, יבטא את מידת המעורבות של ההורה בחיי הילדים לפני הגירושין או הפרידה. במצב בו שני ההורים לקחו חלק שווה בטיפול בילדים וגידולם, ראוי, כי תיקבע משמורת משותפת של שני ההורים, והילדים ישהו במחיצת כל אחד מההורים באופן שיוויוני.
המעבר לאחריות הורית משותפת
בעבר, מקובל היה לקבוע את האם כמשמורנית יחידה, ולתאם עם האב הסדרי ראיה. חלוקה זו, עלתה בקנה אחד עם מבנה המשפחה המסורתי, כאמור. ביתם הקבוע של הילדים היה אצל האם, היא זו ששהתה עמם מרבית הזמן, גידלה את הילדים ודאגה למילוי צרכיהם, והאב למעשה, נפגש עם הילדים במהלך השבוע ובסופי שבוע לסירוגין, במועדים קבועים ונתונים.
מצער, שגם ילדים שזכו לאב שהיה מעורב מאוד בחייהם לפני הגירושין או הפרידה של הוריהם, נאלצו "להסתפק" בזמן קצוב ומצומצם עם אביהם, לאחר פירוק התא המשפחתי ובכך, יצאו נפסדים נוכח החסר שנכפה עליהם ועל האב, כאחד.
השינויים במבנה המשפחה המסורתי הביאו עמם, בין היתר, גם מעורבות גדולה יותר של אבות בגידול ילדיהם. מגמה זו מבורכת, בהיותה הבסיס להחלתו של מודל משמורת משותפת, לפיו לשני ההורים אחריות מלאה על גידול הילדים. כך, שני ההורים מלווים את הילדים בפעילויות שונות, מעורבים בחוגים, טיולים, ימי הורים ושלל הפעילויות השונות, והאחריות על גידול הילדים מתחלקת באופן שווה בין שני ההורים, כאשר הילדים זוכים לנוכחות מלאה של שני ההורים בחייהם.
שינויים אלה מקבלים רוח גבית ותמיכה מהאקדמיה והמחקר, המצביעים על תרומת מעורבותם של שני ההורים להתפתחותם התקינה והבריאה של ילדיהם.
כיצד תשפיע חלוקת המשמורת על דמי המזונות ותשלומים אחרים?
ראוי, כי הורות שיוויונית יותר, תתבטא גם בחלוקה שיווניות של פרנסת הילדים המוצאת ביטויה בתשלומי מזונות ותשלומים נוספים הנדרשים לגידול הילדים. בפסיקת בתי המשפט השונים, ניתן לראות את תחילתו של שינוי מגמה בעניין פסיקת דמי המזונות במקרים של משמורת משותפת.
כך למשל, בבע"מ (חיפה) 318/05 פלוני נ' פלונית, קבעה כב' השופטת וילנר הפחתה בשיעור של 25% מדמי המזונות, בשל משמורת משותפת של ההורים. פסיקה שיצאה מבית המשפט המחוזי במחוז מרכז (עמ"ש (מרכז) 50603-01-14 ל' ר' ואח' נגד ד' ר' ) קבעה הפחתה של 50%. יודגש, כי הפחתה בהיקף תשלומי המזונות שמוטלים על אבות במשמורת משותפת, חיונית ליישומו של מודל זה, שאם לא כן, יתקשה האב להקנות לילדים את הדרוש להם בעת שהם שוהים עמו. בכלל זה, קורת גג ראויה, כלכלה, ביגוד, הנעלה וכיו"ב. וכן יש לזכור, כי על צרכי הקיום הבסיסיים הללו, מוסיפים בתי המשפט ומחייבים את ההורים המצויים במשמורת משותפת, לחלוק באופן שיוויוני בהוצאות חינוך ורפואה של הילדים המשותפים. כיום עדיין מוטלת על אבות במשמורת משותפת, חובת תשלום מזונות – אם כי מופחתת – והדרך לשיוויון מלא עדיין ארוכה.
האם יש להחיל את מודל המשמורת המשותפת על כל ההורים הגרושים או הפרודים?
משמורת משותפת לא מתאימה לכל זוג הורים, ויש לבחון בכלים משפטיים, טיפוליים וכלכליים את התאמת המודל למקרה הספציפי. חשוב להדגיש, כי יחסים תקינים בין ההורים ויכולתם לשמור על תקשורת חיובית ורציפה ביניהם, הינם הכרחיים ליישום רעיון זה.
עוד יש לחדד, כי לא ניתן להחיל כלל אצבע אחיד על כל תיקי הגירושים המגיעים לפתחם של בתי המשפט לענייני משפחה, ויש לבחון לעומק כל מקרה לגופו בהתאם לנסיבות, לרמת הסכסוך בין ההורים ולקשר של כל אחד מהם עם הילדים. כמובן שטובת הקטינים היא הכלל המנחה את בתי המשפט בבואם לבחון את הסדרי המשמורת, ולאורv יבחן כל מקרה ומקרה.
בין היתר, יש מקום לוודא כי דרישה להחלת משמורת משותפת, במקרה נתון, אינה מהווה כלי ניגוח טקטי, אשר מטרתו לפגוע בהורה האחר או להשיג יתרונות אחרים, למשל הפחתה בהיקף דמי המזונות. הנסיון מראה, כי ברוב המקרים, ניתן כבר מקריאת כתבי הטענות להבחין ברמת המעורבות של כל אחד מההורים בגידול הילדים, וברצונו האמיתי של כל צד ביחס למשמורת על הילדים. במקרים המתאימים, יש לעודד הליכה לכיוון של משמורת משותפת וחלוקת אחריות שווה בין ההורים.
סיכומו של דבר - בקביעת המשמורת על הילדים, כל מקרה לגופו
לסיכום, לא ניתן לנקוט כלל אחיד לגבי המשמורת על הילדים והקביעה הינה קזואיסטית. טובת הקטינים הינו השיקול העיקרי והמרכזי בסוגיה זו. בין האפשרות של משמורת יחידה של אחד ההורים לבין משמורת משותפת, ישנם גוונים שונים, ומתבקש הצורך "לתפור" לכל מקרה את החליפה המתאימה למידותיו, כאשר השאיפה היא להמשיך לקיים במידת האפשר את המצב ששרר בתא המשפחתי בטרם הפרידה של ההורים, ובכך לנסות ולשמר את המציאות שבה גדלו והתחנכו הילדים ולמזער ככל הניתן את הפגיעה בהם.
הורה אשר מלא תפקיד משמעותי בחיי ילדיו ובגידולם - יש לאפשר לו להמשיך להיות הורה משמעותי גם לאחר הפרידה מההורה האחר, ולא לצמצם את הורותו לסטטוס של "מבקר" בלבד. בנוסף, יש להתחשב בהיקף המשמורת בעת פסיקת דמי מזונות והוצאות נוספות הדרושות לגידול הילדים, שכן, חיוב אב המצוי במשמורת משותפת בדמי מזונות בשיעור מלא, עשוי לפגוע ביכולתו הכלכלית להיות הורה משמורן במשותף עם האם, ועל כך יש לתת את הדעת.
בבואו של בית המשפט לקבוע את הסדרי המשמורת, עליו לקבל תמונה מקיפה של נסיבות המקרה, באמצעות כלים משפטיים, טיפוליים וכלכליים. ככל שהסדרי המשמורת ישקפו את אופי ההורות לפני פרוץ המשבר, יהיה בכך להביא לפירוק "טבעי" וקל, ככל הניתן, של התא המשפחתי תוך מזעור הטלטלה והמשבר הכרוכים בכך, עבור הילדים.
ככל שההורים מצליחים לסיים את הקשר הזוגי ביניהם בהסכמה או באמצעות גישור, ובתוך כך מסיטים הצידה ענייני אגו, כבוד, וכלי ניגוח טקטיים, יעלה בידם להתרכז בטובת ילדיהם, להגדיל משמעותית את הסיכוי להצלחתו של מודל המשמורת המשותפת והאחריות ההורית המשותפת, והילדים הם היוצאים נשכרים.
*רונית אלאג'ם זיסמן, עורכת דין ומגשרת בתחום דיני המשפחה והירושה
