שיעור הגירושין הגבוה הוא הגורם לעליה במספר הילדים שעוברים להתגורר דרך קבע עם הורה אחד, כאשר עם ההורה השני הם יפגשו בהתאם לחלוקת זמנים הנקבעת ע"י בתי המשפט.
בחלק גדול מהמקרים, חלוקת הזמנים של הילדים עם כל אחד מהוריהם מתבצעת ללא בעיות מיוחדות וללא צורך בהתערבות גורמים חיצוניים כדוגמת משרד הרווחה ו/או בתי המשפט, אך ישנם מקרים בהם הילדים מסרבים לקיים קשר עם אחד מהוריהם כפועל יוצא מהתנהגות ו/או אמירות של הורה אחד כנגד ההורה השני, דבר המוביל למלחמה בין ההורים המלווה ביצרים חזקים, כשהילדים בתווך.
פירוק התא המשפחתי הגרעיני הינו אירוע טראומתי לכל ילד ובכל גיל, בין אם הוא קטן או גדול. ההבדל הוא רק בעומק הטראומה ובמורכבות שלה, כשאלו מושפעים ממערכת היחסים של הוריהם לפני הגירושין ובתהליך עצמו.
תקשורת הורית סבירה והשפעתה על הילדים
מחקרים מלמדים שהרכיב שעושה את כל ההבדל הוא היכולת של הילדים להתמודד עם מערכת היחסים בין הוריהם לאחר הגירושין. מחקרים הצביעו בבירור על ילדים שהצליחו לנהל מערכת יחסים בריאה עם שני ההורים כאשר הוריהם הצליחו לנהל תקשורת הורית סבירה ביניהם. זאת, לעומת מקרים שבהם קיימים עוינות ומאבק מתמשך בין ההורים, במסגרתם חשופים הילדים ל"שטיפות מוח" נגד אחד ההורים, כאשר אין לכך יסוד במציאות. מצב זה נקרא בשפה המקצועית: תסמונת הניכור ההורי.
תסמונת הניכור ההורי הינה תופעה שתוצאתה היא התנכרות מצד הילד לאחד מהוריו, או אף לשני ההורים גם יחד.
מי אחראי לתסמונת הניכור ההורי?
את המושג "תסמונת הניכור ההורי" טבע הפסיכיאטר האמריקאי פרופ' ריצ'רד גארדנר, בשנת 1985. פרופ' גארדנר הצביע אמנם במחקרו על האם כאחראית ישירה לקיומה של התסמונת כנגד האב בעיקר בתקופת הליכיי הגירושין , אך ללא ספק קיימים מקרים הפוכים שבהם האב הוא זה שאחראי לקיומה של תסמונת הניכור ההורי כלפי האם.
עוד טען פרופ' גארדנר, כי לאם אשר בדרך כלל זוכה במשמורת הילדים השפעה גדולה יותר על הילדים ובתוך כך היא יכולה להשתמש בהם ולהסיתם כנגד אביהם, זאת כדי לנקום ו/או לפגוע בו וכן כדי להשיג הישגים רגשיים, מנטאליים ו/או כלכליים בתוצאות הליך הגירושין.
רמות שונות של ניכור הורי
גארדנר סבור, כי ישנן רמות חומרה שונות כשמדובר בניכור הורי, כך לדוגמה: ברמה הנמוכה הילד יכול שלא להישמע לדברי הוריו באופן חלקי, ברמה חמורה יותר יתכן שהילד יסרב לקבל כל מרות מצד ההורים או אחד מהם, וברמה החמורה ביותר הילד יכול לסרב באופן טוטאלי לכל קשר עם הוריו או עם אחד מהם.
הצעה: הפרדת הילד מהורה המסית
במקרה שבו ישנה פגיעה נמוכה עד בינונית, גארדנר מציע לחזק את הקשר בין הילד להורה המנוכר, זאת כדי שהילד יוכל להיווכח בעצמו ובאופן עצמאי באמירות ובהקשרים המיוחסים לאותו הורה מושמץ. הפתרון שהציע גארדנר במקרים החמורים יותר הוא הפרדת הילד מן ההורה המסית, עד כדי צמצום הסדרי הקשר למינימום ועד בכלל.
גארדנר רואה בחומרה מצב שבו הורה מנהל מסע הכפשות נגד ההורה השני על גבם של הילדים ובכך מונע מהם קשר בריא ועקבי עם ההורה השני. ההורה המסית סבור שבדרך פסולה זו יוכל להכריע בסופו של יום את ההורה האחר, לאחר התרחקותם של הילדים המשותפים, ואולי בתוך כך גם יסכים להביאו לידי וויתורים מפליגים.
למרבה הצער, מדובר בתופעה רחבת היקף, אשר מסבה יותר מהכל נזקים נפשיים עצומים בלתי הפיכים ומתמשכים לילדים.
הנזק שנגרם לילדים
הנזק שנגרם לילדים כתוצאה מהניכור ההורי מתבטא בכמה וכמה רבדים. ראשית, הוא פוגע בקשר של הילדים עם ההורה שנגדו הוא מוסת. שנית, נפגעת גם מערכת הקשר של הילדים עם ההורה המסית, ושלישית ישנה פגיעה ממשית בהתפתחות הרגשית והקוגנטיבית של הילדים עצמם.
כיצד הנזקים באים לידי ביטוי?
הילדים מסגלים דרכי חשיבה קיצוניות ומעוותות. בוחן המציאות של הילדים נפגע באופן שבו נפער פער בין הקיים במציאות לקיים בדמיונם. הילדים מפתחים חוסר אמפתיה ורגישות לסביבתם וכן חוסר יכולת להבין את האחר. במקרים מסוימים, הילדים מפתחים הערכה מופרזת ליכולות שלהם מההורה המסית ומתנהגים בכוחניות. הילדים "מעתיקים" את אישיותו של ההורה המסית ואינם פנויים לעצב אישיות משלהם. הגבולות החשובים להתפתחות הילדים מיטשטשים, באופן שטיב הקשר שלהם עם כל אחד מהוריהם הוא אחר, בקיצוניות. הילדים אינם מצליחים להתגבר על המשבר מרגע פרידת הוריהם ואילך, מה שלא מאפשר להם לנהל אורח חיים שגרתי ותקין. נוצרת פגיעה ממשית בהבנת הילדים את כל מה שקשור במערכות יחסים. הם נעשים חשדניים והם בעיקר הופכים להיות סקפטיים לגבי סיכויי ההצלחה בהן בשל העובדה שהיו חשופים למודל מעוות.
הטלת סנקציות ע"י ביהמ"ש
במקרים חמורים מעין אלה, יש בכוחו של בית המשפט לנקוט סנקציות חמורות כנגד ההורה המסית, לדוגמה: להטיל על ההורה המסית סנקציה כספית בכל פעם שהילדים לא מגיעים להורה המוסת כפי שנקבע בהסדרי הראיה, ו/או לשלוח את ההורה המסית לטיפול בצו בית משפט ואף להעביר את משמורת הילדים ממשמורתו של ההורה המסית למשמורתו של ההורה השני ו/או לצמצם את זמני השהות של הילדים עם ההורה המסית. במקרים חריגים יותר יכריז בית המשפט על הילדים כ"קטינים נזקקים" וישקול הוצאתם מידי שני הוריהם, והכל כשטובת הילדים היא זו שעומדת לנגד עיני ביהמ"ש ראשונה במעלה.
מאחר שמדובר בתופעה רחבת היקף ונזק, האם ניכור הורי הוא שלב הכרחי בגירושין?
הכל תלוי אך ורק באופן שבו יבחר כל אחד מההורים, לחוד, לתקשר את הפרידה לילדיו. ללא ספק, אם שטרם התגברה על פרידתה מאבי ילדיה או ההיפך, אב שטרם התגבר על פרידתו מאם ילדיו, יתקשו "לותר" על מסע הכפשות כנגד הצד השני. יחד עם זאת, האחריות לכך לגמרי בידיהם. הורה אחראי ומיטיב צריך לדעת שילדיו אינם חלק מהמחלוקות שבינו לבין בן ו/או בת הזוג מהעבר. המחיר של התסכולים והקיטורים של אחד מההורים באופן ישיר ו/או עקיף כנגד ההורה השני הוא גבוה, ואותו ישלמו בעיקר הילדים, כשלמחיר זה ישנן השלכות בהווה ובעתיד על הילדים. כאמור, התסמונת תותיר צלקות רבות למשך כל חייהם.
לפיכך, חלה חובה מוסרית על כל הורה שלא לערב את הילדים בקונפליקט שבינו לבין ההורה האחר וכן באחריותו לדעת שגם להורה האחר יש זכות לקשר חיובי ופורה עם הילד, ללא קשר לקביעת המשמורת. כך גם נקבע בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.
* הכותבת היא עו"ד ומגשרת לדיני משפחה
