לאחרונה ניתנו באותו היום בביהמ"ש לתביעות קטנות בירושלים, על-ידי שופטים שונים, שני פסקי דין חשובים, העוסקים בהתקשרות בעסקה עם "צד חלש"- אוכלוסיה שיש להגן עליה, ובחשיבות של ביהמ"ש כ"מגן החלשים" וכמונע ניצול מצוקתם.
בדרך כלל, בכל עסקה קיימים פערי כוחות בין המוכר לקונה, בין המציע לניצע, בין בעל החנות ללקוח, בין הקבלן לרוכש הדירה וכד'. הפערים יכולים לבוא לידי ביטוי ביתר שאת, כאשר הצד החלש הוא חלש ממש, כפשוטו. כאשר לא מדובר באדם בריא ו/או משכיל, היודע קרוא וכתוב ומבין היטב במה כרוכה העסקה ומה עשויות להיות תוצאותיה ותוצאות הביטול שלה. עם אלו נמנים: עולים חדשים, קשישים, מפגרים, אנשים נכים, אנשים החולים במחלות סופניות וכד'.
אין חולק, כי על אוכלוסיות כאלו יש להגן, ונדמה כי ביהמ"ש לתביעות קטנות בירושלים הפנים זאת היטב ופסק כך:
מישהו שומע אותי?
השופט אלכסנדר רון דן ב-24 בדצמבר 2009 בתביעה קטנה שהוגשה ע"י קשיש בן 96, שרכש מהמכון לשיקום השמיעה בע"מ מכשיר לסיוע בשמיעה. בהתקשרות בין הצדדים נכללה הסכמה, כי אם התובע לא יהיה מרוצה מהמכשיר שרכש, הוא יוכל להחזירו ולקבל את כספו בחזרה.
התובע טען, כי הוא ניסה את המכשיר שרכש, התאכזב מהמוצר, ביקש להחזירו ולקבל את כספו כמוסכם, אך נתקל בסירוב.
המכון והמנהלת שלו טענו מנגד, כי הם לא יכלו לקבל חזרה את מכשירי השמיעה בשל נזק שגרם להם התובע. הנזק, בא לידי ביטוי בכך שנכתב עליהם בעט בלתי מחיק סימון שנועד להצביע לאיזה אוזן מתאים כל אחד משני המכשירים (ימין/שמאל).
התובע חלק על הטענה, וטען מצידו כי כל מה שנכתב על המכשירים, לא נכתב כלל על ידו, אלא על ידי העובדת מטעם המכון, שהביאה לו את המכשירים.
השופט רון קיבל התביעה, ופסק כי הוא מעדיף במובהק את טענות התובע.
ראשית, השופט ציין כי הוא מאמין לעדות התובע בדבר הנסיבות בהן נרשם על המכשירים הכיתוב ימין/שמאל.
שנית, השופט ציין כי הוא חש אי-נוחות מטענות הנתבעים, שכן לא נטען כי נגרם נזק כגון קלקול שברשלנות, שבר, קריעת חוטים, ושאר נזקים אפשריים שונים שניתן להעלותם על הדעת, ושמקורם בשימוש רשלני או אלים מצד הלקוח. מדובר רק בסימון על המכשירים, וספק אם אפשר לכנות זאת "נזק". השופט הדגיש, כי אין הצדקה לסירוב של הנתבעים לקבל את המכשירים בחזרה.
לאור האמור, השופט קבע כי התובע זכאי להחזר הסכום ששילם עבור המכשירים בסך של 19,050 שקלים, וכן לפיצוי בשל נזק כללי בסך של 1,500 שקלים והחזר אגרת בימ"ש בסך של 245 שקלים.
טרם סיום, דן השופט רון בנושא של ביטול עסקה, ובחשיבות של חוק הגנת הצרכן אשר מאפשר לצרכן לבטל עסקה בנסיבות מסוימות.
"על בית המשפט בפרשות מסוג דא להבחין בין מצב בו מסרב עוסק, בצדק, לביטולה של עסקה, בשל נזק ממשי שנגרם למוצר באחריותו וברשלנותו של הצרכן, לבין אותם מקרים, שלמרבה הצער אינם במיוחד נדירים, בהם מבקש העוסק להתנער מזכות הביטול העומדת לצרכן בנסיבות שאינן מוצדקות. בנסיבות העניין מעוגנת זכות הביטול בהסכם ההתקשרות שבין הצדדים, ועל בית המשפט להגן על הסכמות אלה", כתב השופט בפסק הדין.
השופט ציין, כי מרגע שבו עסק נתן את הסכמתו לביטול העסקה בחלוף זמן מוגדר לאחר שימוש מסוים במוצר, הוא כלל בהסכמתו גם את הנכונות למחול במצבים בהם ייגרם למוצר בלאי מינימאלי, בין היתר לחזות החיצונית של המוצר ולאריזתו.
".. בפרט ובפרט בנסיבות כבפרשתנו, כשניתן המוצר ללקוח קשיש (כבן 96 - !), שייתכן ויטעה במעט בשימושו במכשיר. עוסק שאין לו נכונות לכך, מלכתחילה, אל יתחייב להסכים לקבל את המוצר חזרה, אך אם יש לו נכונות לעסקה מסוג זה, אל לו להיתלות בכל אמתלה שולית ולנסות באמצעותה להתנער ממחויבויותיו", הדגיש השופט בפסק הדין (ת"ק 2939/09 משה כרמון נ' המכון לשיקום השמיעה בע"מ).
לא רק פאה
במקרה אחר, ביהמ"ש לתביעות קטנות בירושלים דן בתביעה של אשה, חולת סרטן, שקנתה שתי פאות בחנות בשם "כל השיער בע"מ".
התובעת טענה, כי היא שילמה עבור הפאות 4,500 שקלים, וכי הובטח לה שהפאות משיער טבעי, אך התברר שהשיער נשר מהפאה הראשונה, והיא לא חזרה כלל מהתיקון עד ליום הגשת התביעה (7 ביוני 2009), ואילו הפאה השנייה לא הייתה מסודרת לשביעות רצונה, והחנות סירבה לסדר אותה.
התובעת דרשה סכום של 10,000 שקלים, הכולל את הסכום ששילמה עבור הפאות, תיקון הפאה השנייה ועגמת נפש, שכן היא עברה טיפולים כימותרפיים שבמהלכם שערה נשר, ועל כן היא נזקקה לפאות.
השופטת אנה שניידר קיבלה את התביעה באופן חלקי. השופטת הזדהתה עם עגמת הנפש שחשה התובעת, והדגישה כי: " יש לזכור כי בעת רכישת הפאות היתה התובעת שרויה במצב קשה בעקבות נשירת שערה כתוצאה ממחלת הסרטן שבה לקתה ומהטיפולים הכימותרפיים, ונקל להבין את עגמת הנפש שנגרמה לה כאשר הפאה הראשונה נלקחה לתיקון שנמשך זמן רב ביותר, כאשר בידה פאה נוספת שנרכשה למעשה עקב מחירה הנמוך ולא התאימה לה".
השופטת הוסיפה, כי תקופת התיקון של הפאה הראשונה לא סבירה בעיניה, במיוחד כשמדובר בפאה שנדרשה לחולת סרטן ששערה נשר בשל טיפולים קשים. "היה על הנתבעת לגלות רגישות ולדאוג לתיקון בזמן סביר", הטעימה השופטת, ופסקה לתובעת פיצוי של 3,000 שקלים.
אמנם, ביהמ"ש לא פסק לתובעת את מלוא הסכום שביקשה, אך הביע אמפתיה למצבה, ומתחה ביקורת על התנהלות החנות, "הצד החזק" בנסיבות המקרה. (ת"ק 2750/09 בנימין דבורה נ' כל השיער בע"מ).
סיכום
פערי הכוחות והידע בעסקה, מן הסתם, תמיד ישארו ויטו לטובת המוכר.
אולם, ככל שבעלי עסקים יפעלו בהתאם לחוקים הצרכניים, ויחילו על פעולותיהם חובות מכח דיני החוזים, כגון: תום לב והגינות, הפערים יצטמצמו, ותחושת הקיפוח והעושק מצד הקונים תלך ותקטן. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בקונים בעלי מוגבלות כלשהי.
יהיה זה אך הוגן להשית על בעלי עסקים המנצלים את מצוקת הקונה החלש הסובל מלקות מסוימת, פיצויים גבוהים בנסיבות המתאימות, אשר ירתיעו אותו להבא, ויגרמו לו לשקול לשנות את דרכיו.
רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום צרכנות
