זכותו של עובד לקבל תשלום עבור הוצאות נסיעה מביתו לעבודה ובחזרה מהעבודה אל ביתו נקבעה בהסכם קיבוצי כללי, שעליו חל צו הרחבה. הוצאות הנסיעה משולמות לעובד ע"פ תעריף הנסיעה בתחבורה הציבורית מביתו לעבודה ומהעבודה אל ביתו (עד לתקרת הסכום), וע"פ מספר הימים שבהם העובד הגיע בפועל לעבודה בחודש נתון, או ע"פ מחיר של כרטיס "חופשי-חודשי".
ע"פ הסכם קיבוצי, שנחתם בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, הסכום המקסימלי שבו חייב המעביד להשתתף בהוצאות הנסיעה של העובד לעבודה ובחזרה אל ביתו, עומד על 23.70 שקלים ליום, החל מה-1 בינואר 2010.
למציאת עו"ד בדיני עבודה באינדקס משפטי
יש לדעת, כי עובד לא יכול לוותר על זכותו לקבל החזר הוצאות נסיעה, שכן זכות זו נובעת מהסכם קיבוצי, שעליו חל צו הרחבה, והיא חלה על העובד באשר הוא. אם העובד הסכים לוותר על זכות ז ו- הויתור אינו תקף.
ואם אני מגיע לעבודה ברכב פרטי ו/או גר קרוב והולך ברגל?
ע"פ צו ההרחבה, המעביד חייב לשלם לעובד הוצאות נסיעה כאשר הוא נזקק בפועל לאמצעי תחבורה כדי להגיע לעבודה. לפיכך, אם העובד גר קרוב למקום העבודה ומגיע ברגל, המעביד לא חייב לשלם לו הוצאות נסיעה.
במקרה אחר, שבו לא ניתן להגיע לעבודה ברגל, אך לעובד יש רכב פרטי והוא משתמש בו ולא בתחבורה הציבורית, הוא יהיה זכאי להחזר הוצאות נסיעה, כאשר יחושבו ע"פ עלות הנסיעה ברכב ציבורי, גם בזמן שהעובד משתמש ברכבו הפרטי.
המעביד מארגן הסעות מאורגנות- האם ישלם גם הוצאות נסיעה?
ישנם מקומות עבודה, שבהם המעסיק מממן נסיעות מאורגנות לעובדיו. בצו ההרחבה נקבע, כי לא ישולם החזר הוצאות למי שמוסע לעבודה על חשבון המעסיק או מטעמו. בהתאם לכך, מעסיק שמסיע את העובדים שלו בהסעה מאורגנת, לא חייב לשלם להם החזר הוצאות נסיעה.
אם העובד מוסע לכיוון אחד בלבד (מביתו לעבודה או מהעבודה אל ביתו), הוא יהיה זכאי להחזר הוצאות של עד למחצית סכום התקרה שבה חייב המעביד.
רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום עבודה ופנסיה
