באופן עקרוני, אביו ואימו של ילד הם האפוטרופסים הטבעיים עליו. במקרה שאחד ההורים נפטר, ההורה השני הוא האפוטרופוס הטבעי.
עם זאת, ביהמ"ש יכול למנות לקטין (ילד עד גיל 18) אפוטרופוס נוסף (מלבד ההורה שנשאר בחיים), שתפקידו לוודא שהילד מקבל את הזכויות שמגיעות לו ע"פ החוק. המינוי יכול להיות באופן כללי או לעניינים שביהמ"ש יקבע, למשל: רק לגוף או רק לרכוש.
כאשר מוגשת לביהמ"ש בקשה למינוי אפוטרופוס נוסף לקטין, יש להוכיח כי יש הכרח במינוי כזה. מגיש הבקשה יכול להיות קרוב משפחה, בעל תפקיד ברשויות הרווחה או גורם אחר שמכיר מקרוב את המשפחה.
מתי ימונה אפוטרופוס נוסף?
מינוי אפוטרופוס נוסף לקטין אינו עניין של מה בכך. על ביהמ"ש להשתכנע, כי מינוי אפוטרופוס נוסף לקטין הוא הכרחי בשל טובת הקטין. ביהמ"ש לא ימנה אפוטרופוס נוסף אלא לאחר שנתן להורה שנשאר בחיים הזדמנות להשמיע את דבריו.
המקרים בהם ביהמ"ש ימנה לקטין אפוטרופוס נוסף הם חריגים. רק כאשר מתקיימות נסיבות כבדות משקל המצדיקות מינוי אפוטרופוס נוסף, ביהמ"ש ימנה אפוטרופוס נוסף מלבד ההורה שנשאר בחיים. נסיבות כבדות משקל משמען, כאשר ההורה שנותר בחיים לא מספק לילדו תנאים מינימאליים לקיום בכבוד.
נסיבות מיוחדות אחרות הן, כאשר ההורה מגלה אדישות או אי אכפתיות באשר לחובותיו כהורה, או כאשר הוא לא מסוגל למלא את חובתו כהורה בשל סיבות אובייקטיביות (מחלה קשה, למשל), וברור כי אי אפשר להמשיך ולהשלים עם המצב הקיים, ולקטין יגרם נזק נפשי או פיזי אם לא ימונה לו אפוטרופוס נוסף.
הסיבה לכך, שביהמ"ש לא נוהג כדבר שבשגרה למנות אפוטרופוס נוסף על הקטין היא, שישנה חשיבות רבה מאוד לאוטונומיה של הפרט ולתא המשפחתי, ורק כאשר ישנה סיבה מיוחדת וכבדת משקל שמצדיקה התערבות, ביהמ"ש יתערב ויפגע באוטונומיה.
בנוסף, מינוי אפוטרופוס נוסף על הקטין פוגע בזכות של ההורה שנשאר בחיים להחזיק בו ולדאוג לצרכיו שפי שהוא רואה אותם, ולכן יש להוכיח כי אכן התקיימו נסיבות מיוחדות.
