גניבת עין זו עוולה נזיקית, שמתבצעת כאשר נגנב המוניטין של בעל מוצר או שירות כלשהו ע"י הטעיית עינו של הציבור (ומכאן השם:"גניבת עין"). תוצאה ישירה של ההטעייה היא, שהציבור טועה לחשוב, כי המוצר שהוא רואה/קונה הוא של בעל המוניטין במוצר, כאשר למעשה מדובר במוצר אחר שמחקה את המוצר המקורי.
באמצעות העוולה מגנים על המוניטין של מי שרכש אותו במוצר. זכותו של בעל המוניטין במוצר היא למנוע העתקה של מאפיינים זהים של המוצר.
באמצעות העוולה מגנים על המוניטין של מי שרכש אותו במוצר. זכותו של בעל המוניטין במוצר היא למנוע העתקה של מאפיינים זהים של המוצר.
מוניטין והטעייה
ע"פ חוק העוולות המסחריות, אדם שתובע בשל גניבת עין, צריך להוכיח שני יסודות מצטברים:
1. עליו להוכיח, כי הוא רכש מוניטין במוצר או בשירות באופן שהציבור מזהה את תדמיתם החיובית איתו.
2. עליו להוכיח כי מעשי הנתבע, האדם שלו הוא מייחס העתקה, מביאים לכך שציבור הצרכנים מוטעה לחשוב או עלול לטעות לחשוב, כי המוצר או השירות שניתנים ע"י הנתבע הם בעצם של התובע.
השאלה אם אכן המוצר של הנתבע מטעה את הציבור נבחנה בפסיקה פעמים רבות. בתי המשפט בוחנים את שאלת ההטעייה לאורו של "המבחן המשולש"- מבחן המראה והצליל (האם ע"פ חזותם המוצרים, שמם או תיאורם פי חזותם, הדמיון עולה לכדי סכנת הטעייה), מבחן אופי הלקוחות (האם המוצרים פונים לאותו חוג לקוחות? כיצד משפיעה זהותם של הלקוחות שנוהגים לרכוש את המוצר על הסיכוי להטעיה?) וסוג המוצר (השפעת סוג המוצרים על מידת הסכנה להטעיה.
בהתאם למבחן זה, כאשר מדובר במוצרים יקרים, ההנחה היא שהצרכן יהיה בררן יותר, (ולכן סכנת ההטעיה קטנה) ומבחן השיקולים הכלליים (הנסיבות הספציפיות של המקרה).
על כל אלה, בתי המשפט נוהגים להוסיף את מבחן "השכל הישר"- מבחן אינטואיטיבי שבוחן מה התחושה שעולה מהשוואת שני המוצרים - לפעמים על אף שקיים דמיון ביניהם, מתקבלת תחושה שונה, תחושה של משהו חדש ואחר.
כאשר מגישים לביהמ"ש תביעה בשל גניבת עין במוצר או בשירות כלשהו, ניתן לבקש צו מניעה ופיצוי של עד 100,000 שקלים ללא הוכחת נזק
פיצוי על גניבת עין
כאשר מגישים לביהמ"ש תביעה בשל גניבת עין במוצר או בשירות כלשהו, ניתן לבקש צו מניעה ופיצוי של עד 100,000 שקלים ללא הוכחת נזק.
היתרון בכך הוא, שלא תצטרכו להראות מהו שיעור הנזק המדויק שנגרם לכם, או שנגרם לכם נזק כלשהו. כלומר: אם הצבעתם על מוניטין וסכנת הטעייה, גם אם אף צרכן לא הוטעה בפועל, עדיין ביהמ"ש יוכל לפסוק לכם פיצוי בסכום מקסימלי של 100,000 שקלים.
פסיקה: רנואר בצעה גניבת עין
בית המשפט המחוזי בת"א דן לאחרונה בתביעה שהגיש המעצב גדי אלימלך נגד רשת רנואר בעילת גניבת עין.
לטענת אלימלך, במהלך שנת 2014, התברר לו, כי רנואר מוכרת עותקים מזויפים כלשונו, של שמלה ייחודית, אותה השיק בשנת 2013. השופט גדעון גינת בחן האם התקיימה עוולה של גניבת עין. כדי לענות על השאלה, בדק השופט את הסוגיה הבאה: האם השמלה שבמחלוקת רכשה מוניטין בקרב ציבור הלקוחות הרלבנטי? האם דמיון זה מגיע כדי הטעיית הציבור? השופט השיב בחיוב. "מסקנתי היא, כי התשתית הראייתית שהוכחה בענייננו תומכת בעמדת התובע הן בשאלת ההכרה וההוקרה שרכש לגבי השמלה שעיצב, כאשר קהל הלקוחות הרלבנטי מקשר בינו לבין השמלה, והן באשר לדמיון המטעה שבין שמלת הנתבעת (שהוגשה כמוצג) לבין זו שעיצב התובע".
עוד ציין השופט בפסק הדין, כי: "הצבת שמלת התובע מול שמלת הנתבעת אינה מיטיבה עם הנתבעת, וזאת בלשון המעטה".
לאחר שהוכחה עילת התביעה של גניבת עין כנגד רנואר, ניתן כלפיה צו מניעה קבוע: איסור לעשות כל שימוש בשמלה ו'או לייצר אותה ו'או לשווק אותה ו'או להפיץ אותה ו'או למכור את השמלה לצד ג'.
כמו-כן, בית המשפט המחוזי בתל אביב חייב את חברת האופנה לשלם לגדי אלימלך פיצוי בסך של 55,000 ₪.
