ביום 24.5.10 פרסם העיתונאי נחום ברנע כתבה בעיתון "ידיעות אחרונות" תחת הכותרת "פקיד כי ימלוך". במאמר זה קבע מר ברנע כי גב' דנה קלדרון, "פקידה בדרג בינוני ברשות ההגירה והאוכלוסין", אשר מנעה את כניסתו של נועם חומסקי לישראל, עשתה "מעשה בלתי חוקי, חורג מסמכות ומזיק למדינה".
אינני בטוח כי מר ברנע צדק בקביעתו כי מעשיה של גב' קלדרון היו בלתי חוקיים וחוששני כי לו דק העיתונאי פורתא בלשון החוק היה מסתפק בביקורות האחרות שלו (חריגה מסמכות ונזק למדינה).
אבהיר את דברי: אין מחלוקת כי חומסקי ביקש "להתארח אצל חיזבאללה, ארגון טרור שמדבר בגלוי על השמדת ישראל וגם פועל לא מעט בכיוון זה". כך כתב ברנע, כשם שהוסיף וציין כי בעיניו חומסקי הוא "איש נתעב". אין אלא להסכים עם שתי אמירות אלו.
אבל, לו היה מר ברנע ממשיך באותו קו מחשבה ובודק את החוק הישראלי היה נתקל בודאי בסעיפים הבאים של חוק העונשין:
סעיף 91 לחוק קובע: "ארגון מחבלים – ארגון שמטרותיו או פעולותיו מכוונות למיגור המדינה או לפגיעה בביטחונה של המדינה או ביטחון תושביה או ביהודים במדינות אחרות".
לית מאן דפליג כי חיזבאללה הוא, אם כן, ארגון מחבלים מבחינה משפטית.
סעיף97 (א) לחוק קובע: "מי שעשה, בכוונה לפגוע בריבונותה של המדינה, מעשה שיש בו כדי לפגוע בריבונותה דינו- מיתה או מאסר עולם".
סעיף 97(ב) לחוק קובע: "מי שעשה, בכוונה ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך דינו - מיתה או מאסר עולם".
לא תהא לדעתי כל מחלוקת כי תמיכה בפעולות של חיזבאללה - כפי שעושה חומסקי כל העת וכפי שהתכוון לעשות בנאומו באוניברסיטת ביר זית – תמיכה שכזו עומדת בניגוד לאמור בסעיף 97 לחוק.
גם אם הרשות הפלסטינית אינה מדינה, הרי כל משפטן יפרש את המונח "מדינה" באופן רחב כך שסעיף 97(ב) הנ"ל יחול על מעשי חומסקי.
מכל מקום ,סעיף 97(א) בודאי שחל עליו. [וראה שוב את הציטוט דלעיל ממאמרו של מר ברנע לגבי אופיו של ארגון חיזבאללה].
סעיף 94 לחוק קובע כי "אין רואים כעבירה לפי פרק זה, אם משתמעת מתוכו כוונה בתום לב, או אם נעשה בתום לב מתוך כוונה להביא, בדרכים שאינן פסולות, לידי שינוי בסדרי המדינה או בפעולות רשות מרשויותיה ...."
רק נאיבי ותם לב בדרגה לא אנושית יוכל לקבל טיעון כי מעשי חומסקי נעשים ב"תום לב". להיפך, כל כולו הוא רוע לב ואטימות מרושעת כלפי המדינה.
ולא בכדי ציינתי את "סעיף ההגנה" הזה מכיוון שיש לקרוא אותו יחד עם "סעיף הגנה" אחר, המפורט בפרק הבא של חוק העונשין הנושא כותרת משנה "המרדה" ואינו רלבנטי למעשיו של חומסקי ולסעיפים העונשיים שפירטתי לעיל. ובכן, סעיף 138 לחוק קובע כך: "אין רואים מעשה, נאום או פרסום כהמרדה, אם מגמתם אינה אלא אחת מאלה
1.להוכיח שהממשלה הוטעתה או טעתה במעשה שעשתה.
2.להוקיע טעויות או פגמים בדיני המדינה או בסדריה...והכל כדי להביא לידי תיקון הטעויות או הפגמים.
3 לשכנע את אזרחי המדינה או יושביה שינסו להביא בדרכים כשרות לשינוי דבר שיסודו בדין
4. להוקיע, מתוך מגמה לסלק, דברים המעוררים או העלולים לעורר מדנים או רגשי עוינות בין חלקים שונים של האוכלוסין".
לדעתי אף אחד מסעיפי המשנה הללו אינו יכול לשמש כ"סעיף הגנה" לחומסקי, מכיוון שהוא אינו חל על מעשיו.
סעיף ההגנה היחיד נמצא בפרק ז' של חוק העונשין העוסק בעבירותיו של חומסקי והוא סעיף 94 הנ"ל הדורש מנאשם, כזכור, "תום לב" כדי שיצא זכאי בדינו.
במלים אחרות: סעיפי האשמה של חומסקי אינם זוכים ,על פי חוק העונשין, לאותה ההגנה המפורטת בפרק ח' לחוק ומכלל "לאו" אתה למד על ה"הן", היינו - אתה למד על החומרה שבה רואה המחוקק מעשים כמו אלה שעשה חומסקי ועל ההגנה המצומצמת שהמחוקק הישראלי מוכן להעניק למעשים שעשה ואשר אין ספק לגבי ביצועם על ידו. די לעיין בכל ריאיון איתו, בין בעיתונות ובין בטלביזיה כדי לשמוע "from the horse's mouth" כי הוא גאה במעשיו.
כאמור, הסנקציות למעשיו הפליליים של חומסקי הן מאסר עולם או מוות.
והנה, סעיף 95(א) לחוק קובע: "מי שיודע כי אדם פלוני זומם לעבור עבירה או עבר עבירה לפי פרק זה שענשה מאסר חמש עשרה שנה או עונש חמור מזה, ולא פעל באופן סביר כדי למנוע את עשייתה, השלמתה או תוצאותיה, הכל לפי העניין, דינו – מאסר שבע שנים".
מכאן מתבקשת המסקנה כי גב' קלדרון פעלה באופן חוקי בכך שמנעה מחומסקי להוציא לפועל את זממו ,המהווה מעשה בלתי חוקי], ואשר עונשו הוא, כאמור , מעל 15 שנות מאסר.
לו לא פעלה גב' קלדרון כפי שפעלה, כי אז היתה היא נתונה לסכנה של הרשעה על פי סעיף 95(א) לחוק העונשין הקובע עונש מאסר בן שבע שנים למי שעובר עבירה על פיו.
ולסיום, מן הראוי להפנות לסעיף 12 לפקודת המסחר עם האויב 1939, הקובע כי שר האוצר רשאי להעניק סמכות לכל אדם כדי שיקבע מי הוא "אויב" כך שברור כי קביעת זהותו של האויב אינה צריכה להיעשות על ידי הגוף העליון - השר - אלא היא (הקביעה) יכול שתיעשה על ידי "פקידה בדרג בינוני ברשות ההגירה והאוכלוסין".
הרן פינשטין
שופט בדימ.
