בני הזוג, אשר היו נשואים והתגרשו, לא יכלו להביא ילדים לעולם באורח טבעי, ועל כן פנו לטיפולי פוריות, אשר כתוצאה מהם נולדו להם שני ילדים ב- 1994 וב-1999. לאחר מכן המשיכו השניים בטיפולי פוריות, במהלכם נשאבו שבע ביציות מגופה של האשה, הופרו בזרעו של הגבר, והופקדו בבית החולים.
הגבר טען במסגרת הערעור שהגיש לביהמ"ש, כי הקשר שלו עם ילדיו הביולוגיים נותק מזה שנים וגם אין לו יכולת להפרות אשה בזרעו, ולפיכך אין לו דרך אחרת להביא ילדים לעולם.
ליעוץ בנושא אבהות, פנו לעורכי דין משפחה
מנגד, אשתו לשעבר עמדה על זכותה שלא להיות אם לילדים נוספים מהגרוש שלה.
יש לכבד את זכות האשה שלא להסכים
בית המשפט דחה את הערעור, וקבע כי יש לדון בסוגייה לאורו של חוק הפונדקאות. ע"פ החוק, הסכמתם של שני ההורים הביולוגיים נדרשת לאורך כל שלבי ההפריה: החל מנטילת הביצית, דרך הפרייתה וכלה בהשתלתה ברחמה של האשה.
"בענייננו", קבעה השופטת חנה בן-עמי, "נועדה דרישת ההסכמה בחוק הפונדקאות על מנת להגן על זכותו של בן הזוג המסרב להיות הורה, הנגזרת מהזכות לאוטונומיה אישית ומכבוד האדם. בנסיבות אלה, נועד החוק לתכלית ראויה והוא אף עולה בקנה אחד עם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".
כלומר- יש לכבד את זכותה של האשה שלא להסכים, ועל כן אין להיעתר לבקשתו של בעלה לשעבר לבצע הליך פונדקאות בביציותיה המופרות.
השופט מינץ הוסיף בפסק הדין, שהמערער אינו חשוך ילדים, כך שמצבו שונה ממצבם של אחרים שיכולים להיתקל בסוגיה דומה. השופט ציין, כי המערער אמנם טוען, כי אשתו לשעבר היא זו שמונעת ממנו את אבהותו בפועל, אך הפתרון למצב ביש זה אליו נקלע אינו בכפיית הולדה.
(עמ"ש 228-08 פלוני נ' אלמונית)
רוצים לקרוא את פסק הדין? תקדין - פסק דין
• ב"כ המערער: עו"ד אלדד עז
• ב"כ המשיבים: עו"ד י' קצין, עו"ד דן שפי, עו"ד גור רוזנבלט
