הסכם קיבוצי הוא הסכם שנחתם בין ארגון עובדים לבין מעביד או ארגון מעבידים, ועוסק בכמה נושאים מרכזיים: קבלת עובד לעבודה או סיום עבודתו בה, יחסי עבודה, תנאי העבודה, זכויות וחובות בעבודה.
חתימת ההסכם מתבצעת לאחר ניהול הליך משא ומתן בין ארגון העובדים לבין ארגון המעבידים. בהליך המו"מ הצדדים מגיעים להסכמה, ולאחר שכל הסעיפים מוסכמים, ההסכם נחתם, והופך למחייב את הצדדים. באמצעות צו הרחבה אפשר להרחיב את תחולת ההסכם גם על עובדים במקומות עבודה שלא נכללו בהסכם.
למציאת עורכי דין בתחום הסכמים קיבוציים באתר משפטי
מטרתו של הסכם קיבוצי וסוגיו
מטרתו של הסכם קיבוצי היא להסדיר את מערכת היחסים בין העובדים למעבידים, באופן שלא יקפח את זכויות העובד, תוך הסכמה מירבית בין הצדדים וללא סכסוכי עבודה. על הסכם קיבוצי חתומים עובדים רבים, כך שלאחר החתימה על ההסכם, יש לעובדים כח מיקוח חזק יותר ויכולת השפעה על התנאים שלהם. גם המעבידים מרוויחים, שכן הם מקבלים שקט תעשייתי שמחייב את העובדים למשך תקופה ממושכת.
חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 מסדיר את הנושא של הסכמים קיבוציים.
ישנם שני סוגים של הסכמים קיבוציים:
• הסכם קיבוצי כללי - הסכם זה נחתם בין ארגון עובדים יציג לבין ארגון מעבידים (למשל: התאחדות התעשיינים). ההסכם חל על הצדדים שחתומים על ההסכם, כולל כל המעבידים שארגון המעבידים מייצג אותם וכל העובדים שארגון העובדים מייצג אותם, גם אלו שלא חברים בארגון, אך עובדים במקום העבודה בו הארגון מייצג את רוב העובדים.
• הסכם קיבוצי מיוחד - הסכם שנחתם בין ארגון עובדים יציג לבין מעביד אחד.
באשר לתוקפו של הסכם קיבוצי - יש הסכמים קיבוציים שנקבע בהם מועד לפקיעת תוקפם, ויש הסכמים קיבוציים אחרים שבהם זמן סיומם לא קבוע מראש.
בחוק הסכמים קיבוציים נקבע, כי אי אפשר לבטל הסכם קיבוצי במהלך התקופה בה הוא חל.
כמו-כן, אם מעביד מחליט שלא להאריך את ההסכם הקיבוצי במקום העבודה, הוא צריך לתת הודעה מוקדמת של חודשיים מראש לפחות.
