הצדדים נישאו בשנת 1965, לפני כ-45 שנה, ויש להם שני ילדים בגירים. ב-27 בינואר 2003 חתמו ביניהם על הסכם יחסי ממון , בו נכתב כך: "הואיל ובחיי הנישואין של הצדדים נוצר קרע, אשר לא ניתן לאיחוי והצדדים גמרו בדעתם להיפרד זה מזה, אך להישאר נשואים".
האשה הסכימה לוותר על כתובתה ומזונותיה בתמורה להמשך הנישואים, כדי שתוכל להמשיך לקבל מחצית מכספי הפנסיה של בעלה.
בתביעה שהגיש הבעל, הוא ביקש להתגרש, מכיון שלדבריו הוא ואשתו חיים בפירוד מוחלט, הוא גר עם אשה אחרת ומעוניין להתחתן איתה.
להורדה עכשיו באתר משפטי - הסכם ממון מלא ומקיף לדוגמא (בקובץ DOC)>>
[הסכם ממון להורדה באדיבות עו"ד אור אריה : אסולין-אריה, משרד עו"ד]
האשה מתנגדת לקבל גט, משום שלטענתה היום היא מקבלת מחצית מהפנסיה של בעלה, ואם היא תתגרש ממנו והוא ימות לפניה, היא תפסיד את חלקה בפנסיה, ומשענתה הכלכלית תיפגע.
הסכם הממון קובע
בית הדין, ברוב דעות, דחה את תביעת הבעל לגירושין, לאור הסכם הממון עליו חתם, בו סוכם בין הצדדים כי הם לא יתגרשו, ולאור טענת האשה, כי אם הם יתגרשו לא תקבל את הפנסיה של בעלה לאחר פטירתו.
על כן, נקבע כי אין לקבל את תביעת הגירושין ואין לחייב את האשה בגט.
עם זאת, בית הדין ציין, כי המצב ששורר היום בין הבעל והאשה אינו רצוי, ועל הבעל למצוא את הדרך לשמור לאשה את זכויותיה, בהתאם להסכם הממון, כך שהיא תסכים להתגרש מצד אחד, ומצד שני זכויותיה הכלכליות לא יפגעו.
וכדברי בית הדין: "אין להשלים עם המצב בו הצדדים נשואים רק "על הנייר", והדבר עלול להביא רק רע. בית הדין מפציר בצדדים לנהל משא ומתן ולהגיע בהקדם האפשרי להסכם ביניהם אשר יוכל להמיר את הפירוד הממושך בגט כדת, וממליץ לבעל להציע לאשה סך חד פעמי גבוה, כדי לשכנעה להתגרש, ובכך לאבד את זכותה לפנסיה ממקום עבודתו לאחר מותו, או למצוא הסדר מסוים המבטיח לאשה את דמי הפנסיה הנ"ל גם לאחר גירושין".
(תיק רבני 588997/1 פלוני נ' פלונית)
הסדרת זכויות פנסיה
עו"ד אור אריה (אסולין-אריה, משרד עורכי דין) מוסיף, כי הסוגייה של זכויות פנסיה וחלוקתן עולה חדשות לבקרים בבתי המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני. מדובר בסוגייה מורכבת, אשר יש להתייחס אליה באופן נכון ומתאים כאשר עורכים הסכם ממון ו/או הסכם גירושין.
המורכבות של הנושא נובעת בעיקר מהעובדה שמלבד הצדדים להסכם, יש גם "צד ג'" מעורב – הגוף שמחזיק את זכויות הפנסיה, ואשר לעיתים, בשל אינטרסים "אנוכיים" ובשל מורכבות בירוקרטית, אינו רואה בהסכמי ממון ו/או גירושין, ככאלה שמחייבים גם אותו.
כאשר בני זוג עורכים הסכם ממון, ואחד הנושאים שעל הפרק הוא חלוקת זכויות הפנסיה, יש חשיבות מכרעת להגדרת החלוקה באופן כזה, שהחלוקה תבטיח את זכויות בן הזוג (בדרך כלל האישה), גם אם בני הזוג יתגרשו בעתיד.
אחת הדרכים להבטחת הזכויות היא קביעה, כי בן הזוג יהיה זכאי למחצית מהזכויות גם במקרה של גירושין, והתחייבות של בן הזוג המעניק את חלקו בפנסיה, לשלם אותה לבן הזוג בעצמו, במידה שהגוף המחזיק יסרב לקיים את ההסכם ולהעביר את הפנסיה באופן ישיר.
כמו כן, יש להגדיר את מקבל הפנסיה, כמי שזכאי לה גם בעת גירושין, ולהחתים את בעל הזכות על כתב התחייבות בלתי חוזר שיעבור לגוף המחזיק, שבו יקבע כי מקבל הזכות ירשם אצל הגוף המחזיק כמוטב בלתי חוזר.
באופנים שצויינו לעיל, כמו גם בדרכים נוספות, ניתן להבטיח כי זכויות הפנסיה יועברו למי שזכאי לקבלן ע"פ ההסכם, בין אם במישרין מהגוף המחזיק ובין אם בעקיפין, וזאת גם אם בני הזוג יתגרשו.
