ביום 5.7.10 התפרסמה בעיתונות ידיעה לפיה פוטר ד"ר ירוחם לויט מאוניברסיטת בן גוריון בעקבות דבריו הבלתי מקובלים על שלטונות האוניברסיטה. למעשה לא מדובר בפיטורין אלא בהפסקה שרירותית של הקורס אותו הוא מלמד. פרט לשאלה המשפטית המעניינת והקשורה בזכותו המשפטית (או אי זכותו) של מוסד להפסיק קורס, הרי שיש במעשה זה משום סממן מובהק של "משטרת מחשבות". בחרתי במכוון בביטוי זה מכיוון שראשי האוניברסיטאות השתמשו בביטוי כדי לתקוף את אנשי תנועת "אם תרצו" אשר מחו כנגד הפעילות הפוליטית של מרצים, אנשי שמאל, בקמפוס הבאר שבעי.
בעקבות פיטוריו של ד"ר לויט פניתי במכתב אל נשיאת אוניברסיטת בן גוריון פרופ' רבקה כרמי ואל רקטור האוניברסיטה פרופ ג'ימי וינבלט במכתב מחאה על גירושו של ד"ר לויט. לא זכיתי לתגובה כלשהיא. חינוך? נימוס?
בשני העשורים האחרונים אני משמש כמורה מן החוץ במחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן ומעולם לא נתקלתי בהבעת דעה פוליטית על ידי מי מהמורים. יתרה מזו, מעולם לא פנה אלי סטודנט ומחה על הבעת דעות פוליטיות של אנשי סגל ההוראה.
והנה, בשלוש השנים האחרונות אני שייך לסגל המורים במכללה נוספת האוסרת - ובצדק גמור - שימוש בשמה שלא לצרכים אקדמייים. לפיכך, איני מציין את שמה למרות שהיא ראויה לפרסום ולא רק בגלל ההוראה המינהלית הזאת. סטודנטים לא מעטים במכללה פנו אלי והביעו מחאה גלויה נגד מורים המביעים בפומבי, במהלך השיעורים, את דעתם הפוליטית. כאשר שאלתי את התלמידים האם הם עונים למורים נעניתי בחיוך "מרחם" המביע את יחסם לנאיביות שלי. הם מ פ ח ד י ם!
את לימודי האקדמיים התחלתי בשנת 1962 ובין מורי נמנו המרצים הדגולים ביותר באוניברסיטה העברית בירושלים. לרובם, אם לא לכולם, היתה "אג'נדה" פוליטית גלויה או שקטה אך הם מעולם לא הביעו אותה בפומבי. אזכיר רק שמות אחדים מבלי לפגוע באחרים : פרופ' בנימין אקצין (מזכירו של זאב ז'בוטינסקי) פרופ' יצחק קלינגהופר (ח"כ מטעם הליברלים) פרופ' גד טדסקי, פרופ' משה זילברג, פרופ' רוטנשטרייך ע"ה ויבדל"א פרופ' שלמה אבנרי (מנכ"ל משרד החוץ מטעם "העבודה"), נשיא בית משפט עליון מר מאיר שמגר (איש אצ"ל) ואחרים. מצב זהה של אי הבעת דעות פוליטיות מצאתי במהלך לימודי ההמשך שלי בארצות הברית.
ראשי האוניברסיטאות ציינו בתגובתם למחאה של אנשי "אם תרצו", כי הם "רואים סכנה גדולה באיומים,,, (ו)בנסיון להחדיר ברגל גסה פוליטיזציה למוסדות אלו".
דברים נכונים, אך יש להפנותם לראשי המוסדות הללו בבחינת" טול קורה מבין עיניך " הואיל ומתן אפשרות למרצים באקדמיה להביע דעות פוליטיות חד כיווניות היא המאפשרת ביסוסה של "משטרת מחשבות" ממנה חוששים ראשי המוסדות להשכלה גבוהה בישראל."
