על פי הפרסומים בתקשורת, דרש השופט טירקל כי סמכויות הועדה לחקירת המשט יורחבו.
בעיתוני הצהרים מיום ד' ( 30.6.10) זכתה הועדה, במתכונתה המקורית, לכינויים "עלה תאנה" "פודל שחשף שיניו" "גוף חסר שיניים" ועוד.
כל הכותבים מציינים כי הרחבת סמכויות הועדה, על פי דרישת יושב הראש שלה, היא בבחינת שינוי המחזק אותה ואת הסנקציות שתקבע.
עם כל הכבוד, אין חלקי עם המברכים על דרישת יו"ר הועדה וזאת מן הנימוק הבא:
לית מאן דפליג כי השופט טירקל ויתר חברי הועדה ידעו מראש מהו היקף סמכויותיה עת קיבלו על עצמם את המינוי. לו סברו כי מדובר בועדה שאינה אלא "עלה תאנה" או "גוף חסר שינים " יכלו פשוט לסרב לקבל את המינוי. לא כך הם נהגו.
קשה לראות במהלכם הנוכחי משום צעד רציני . להיפך: יש בהעמדת התנאים של הועדה, בשלב זה של עבודתה, משום נסיון לא אלגנטי להעמיד את הממשלה בפני עובדה מוגמרת מבלי יכולת כמעט להמנע מההיעתרות לדרישת הועדה. אמרתי "כמעט" מכיוון שלדעתי צריכה הממשלה לומר לועדה את הברור והמתבקש : Take it or leave it".
צא ולמד: צדדים לדיון בבית המשפט העליון מגיעים לפשרה ומבקשים משופט בית המשפט לאשרה. השופט נעתר ברצון לבקשה, מאשר את הפשרה ונותן לה תוקף של פסק דין..לאחר כחודש מתייצב אחד הצדדים בפני בית המשפט ומבקש לבטל את פסק הדין אשר אישר את הפשרה מכיון שהפשרה - כעת - אינה לרוחו. כלום סבור מאן דהוא כי בית המשפט היה נעתר לבקשה?
הוא הדין בעינייננו. מרגע שהסכימו חברי ועדה לכהן בה בסמכויותיה המקוריות, הסכימו גם להיקף המוגבל של סמכות הועדה. הדרך הנאותה לחלוק על כתב המינוי הוא באי קבלת המינוי או בהתפטרות מהועדה. האולטימטום הנוכחי אינו לכבודם.