ברוב מדינות העולם המערבי, במידה ומוטלת אחריות פלילית על הנער או הנערה שביצעו עבירה, ההעמדה לדין נעשית בבתי משפט לנוער. בבתי משפט אלו, כמו גם בכל החקיקה המתייחסת לקטינים, מושם דגש על טיפול ושיקום (מלבד ענישה), מתוך תפישה שנוער עבריין הינו בעל פוטנציאל שיקום גדול יותר לעומת עבריינים בוגרים.
גיל האחריות הפלילית משתנה בין מדינות שונות ונער לרוב בין גיל 12 - 15. כנגד נער או נערה מתחת לגיל האחריות הפלילית, לא ייפתח הליך פלילי והחיוב לטיפול ינבע במקרה זה מחקיקה אזרחית במהותה (חקיקת רווחה).
רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום עבריינות נוער
בחשד לביצוע עבירה פלילית על ידי בן נוער, מומלץ להתייעץ עם עורך דין פלילי המתמחה בתחום!
בישראל, הטיפול בנער או בנערה שעברו עבירה פלילית נעשה תחת מסגרת החקיקה לקטינים ונוער: חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך - 1960, וחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א - 1971.
בגרמניה, על פי חוק "Jugendgerichtsgesetz", בית המשפט רשאי לדרוש מנוער או נערה שביצעו עבירה פלילית לעבור טיפול פסיכולוגי–חינוכי, בהסכמת האפוטרופוס (במידה וטרם מלאו לנער העבריין 16 שנים), או בהסכמת הנער או הנערה (במידה ומלאו להם 16 שנים). אם הנער או הנערה מסרבים לכך, ניתן לגזור עליו עד 4 שבועות מאסר, בכפוף לתנאים מסויימים.
בקנדה, נדונים קטינים תחת הוראות חוק ייעודי ה - Young Offenders Act, הנותן לבית המשפט לנוער סמכויות ענישה וטיפול, בדומה לחוק הישראלי.
בשוודיה, בדומה לישראל וקנדה, חוק שירותי הרווחה מאפשר טיפול בקהילה, במוסדות הרווחה, או בכלא. בשונה מישראל, החוק מאפשר לתובע להחליט על השהיית הגשת כתב אישום, כאשר הנער הוא בין גיל 15 - 18, ולנקוט בדרכי טיפול אלטרנטיביות להליך פלילי.
מערכת הענישה לנוער בשוודיה עברה רפורמה בתחילת שנת 1999. הרפורמה מוסדרת בחוק הקרוי: "Care of Young Persons (Special Provisions) Act". על פי הרפורמה, ניתן כיום להטיל על צעירים בני 15 - 17, אשר עברו עבירות חמורות, טיפול במוסדות מיוחדים ונעולים לנוער עבריין. מטרת הרפורמה היא לפעול כנגד ההשפעה השלילית של מאסר, תוך הנחה שהשהות במוסד לנוער עבריין תוקדש לטיפול ושיקום.
בדנמרק, כיוון שחוק העונשין הדני קובע את גיל האחריות אחריות פלילית בגיל 15 והלאה, לא ניתן להעמיד לדין נער או נערה מתחת לגיל 15. מאידך, על פי חוק הרווחה, רשויות הרווחה המקומיות חייבות לנקוט באמצעים רלבנטיים לצרכיו של הילד; בין יתר האמצעים הכלולים בחוק: שירותי ייעוץ, תמיכה מעשית ופדגוגית בבית הילד, טיפול במשפחה, קביעת איש קשר עבור הילד והמשפחה, תמיכה כלכלית במשפחה, הוצאה למשפחת אומנה, השמה במוסד פנימייתי, ועוד. האמצעים נקבעים על פי הצורך בכל מקרה.
בישראל - אחריות פלילית מגיל 12
בישראל, על פי חוק העונשין, תשל"ז-1977, האחריות הפלילית המוטלת על קטינים הינה מגיל 12 והלאה. מתחת לגיל 12, על פי חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960, ניתן להכריז על קטין אשר עבר עבירה פלילית כ"קטין נזקק".
במקרה כזה, רשאי בית המשפט לתת לאחראי על הקטין כל הוראה הדרושה לטיפול בקטין או להשגחה עליו ובכלל זה הוראות הנוגעות ללימודיו, חינוכו ושיקומו הנפשי של הקטין. לחילופין, במידה וראה בית המשפט שאין דרך להבטיח את הטיפול וההשגחה, רשאי בית המשפט להוציא את הקטין ממשמורתו של האחראי עליו ולמסור אותו למשמורתה של רשות הסעד אשר תקבע את מקום חסותו או להורות על החזקתו במעון או במעון נעול. בנוסף רשאי בית המשפט הדן בעניינו של קטין להורות על טיפול נפשי בקטין, על סמך חוות דעת של פסיכיאטר או פסיכולוג מומחה שבדק את הקטין.
ברוב מדינות העולם המערבי, במידה ומוטלת אחריות פלילית על הנער העבריין, ההעמדה לדין נעשית בבתי משפט לנוער. בבתי משפט אלו, כמו גם בחקיקה החלה על קטינים מושם דגש על טיפול ושיקום (מלבד ענישה) מתוך תפישה שנוער עבריין הינו בעל פוטנציאל שיקום גדול יותר לעומת עבריינים מבוגרים.
חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א - 1971, קובע כי במקרה של פתיחה בהליך פלילי כנגד קטין, ייערך הדיון בבית משפט לנוער (להוציא חריגים).
גיל האחריות הפלילית משתנה בין מדינות שונות ונער לרוב בין גיל 12 - 15. כנגד נער או נערה מתחת לגיל האחריות הפלילית, לא ייפתח הליך פלילי
בבית המשפט לנוער יושבים שופטי נוער, שהוכשרו במיוחד לתפקידם זה. בית המשפט העליון התייחס בעבר לבית המשפט לנוער כאל "אביהם של קטינים".
עיקר מטרתו ושאיפתו של בית המשפט לנוער בבואו לגזור את דינו של קטין, היא להעניק לו טיפול במטרה להביא לשיקומו. על כן, אין בית המשפט לנוער "ממהר" לגזור עונש על קטין, בפרט לא עונש מאסר, אלא חוזר הוא ונוקט בדרכי טיפול ואינו נלאה מכך כל עוד רואה הוא שביב אור בקצה המנהרה וסיכוי להחזיר את הקטין למוטב ולתפקוד נורמטיבי בחברה (אלי שרון, נוער בפלילים 421 (1998), ע"פ 49/09, ע"פ 10715/05).
לכן, בניגוד לעקרון פומביות הדיון החל במשפטם של בגירים (למעט בעבירות מין, על מנת להגן על הקורבנות), יתנהל הדיון בבית המשפט לנוער בדלתיים סגורות, דהיינו בנוכחות מצומצמת של הקטין והוריו ו/או דמויות משמעותיות אחרות בחייו, וזאת מתוך מגמה להגן על הקטין ולמנוע פרסום שמו ומעורבותו בפלילים, אשר עלול להכתימו ולהזיק לו קשות בהמשך דרכו.
כפועל יוצא מכך, חל גם איסור פרסום על פרוטוקול הדיונים, בפסקי דין המותרים לפרסום יאוזכר שמו של הקטין באופן המונע זיהויו (ראשי תיבות או "פלוני"), וכן אסור לפרסם תמונתו של הקטין.
בית המשפט לנוער ישפוט את הקטין בהתאם לחוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול), הקובע בסעיף העקרונות כי מימוש זכויות הקטין, הפעלת סמכויות ונקיטת הליכים כלפיו, ייעשו תוך שמירה על כבודו ומתן משקל ראוי לשיקולי שיקומו ושילובו בחברה בהתחשב בגילו ובמידת בגרותו.
מטעמים אלו, היינו, שיקומו של הקטין והחזרתו למעגל הנורמטיבי, יוכל בית המשפט לנוער, במקרים הראויים, לנקוט בדרכי טיפול במקום בדרכי ענישה ולמרות קביעתו כי הקטין עבר עבירה, יוכל להימנע מהרשעתו והכתמתו של הקטין בכתם ההרשעה הפלילית. ההתייחסות להרשעתו של נאשם קטין בבית משפט לנוער שונה כל כך מהשיקולים אצל בגיר, עד כדי כך, שבית המשפט העליון התייחס לא מזמן אל אי-הרשעה אצל קטין, כאל "ברירת מחדל הפוכה".
חוק הנוער מאפשר לבית המשפט גמישות רבה מזו שעומדת בפני שופטי בתי המשפט הרגילים, ונקיטת אמצעים שונים ומגוונים, המיועדים לסייע לקטין, המוכיח את רצונו לשיקום.
גם ההתייחסות למעשיו של קטין הינה שונה מההתייחסות לבגיר, משום שמעשיו של מתבגר, מונעים לעיתים מנגררות חברתית, הצורך להתבלט, חוסר בשלות והצורך לבדוק גבולות, ולאו דווקא על רקע דפוסים עברייניים. בית המשפט לנוער נסמך בהחלטותיו על תסקירים של שירות המבחן לנוער, שהיא ידו הארוכה של בית המשפט, הן במישור האיבחוני, והן במישור הטיפולי. המלצותיו של שירות המבחן לנוער, אף שאינן מחייבות, הינן נדבך משמעותי יותר - לטוב ולרע - בהחלטותיו של בית המשפט לנוער, בין אם בשלב המעצר ובין אם בשלב המשפט עצמו.
