העבריינות הכי גדולה במדינת ישראל מתרחשת בעולם העבודה. העבירה הכי נפוצה בישראל היא עבירה על חוקי עבודה וחוקי המגן, בעיקר כמובן כלפי עובדי קבלן, קבלני שירותים ועובדי חברות כח אדם שהופכים לצערי הרב מאוד רוב העובדים במשק. חוקי העבודה במדינת ישראל הם לא רעים בסה"כ ואפילו טובים. והבעיה היא לא החקיקה אלא האכיפה. אם כל חוקי העבודה וכל חוקי המגן היו נאכפים במאה אחוז, לא הייתי מחוקקת יותר חוקי עבודה. הבעיה היא בעיה של אידיאולוגיה כלכלית שמובילה את ממשלות ישראל כבר יותר מעשר שנים.
כשבתקציב המדינה יש פרוטות לאכיפת חוקי המדינה זו אמירה אידיאולוגית. זה אומר 'לא אכפת לנו מאכיפת חוקי העבודה'. כשהפכתי להיות חברת כנסת היו 19 פקחי עבודה בכל מדינת ישראל. והיום יש 90, שזה בדיחה. פקחי מס הכנסה יש 5000! זאת אמירה. מה שמקומם בדבר הזה מבחינה ערכית זה שאם עובד יגנוב ממעביד שלו חבילת חיתולים אז יפטרו אותו, ויכול להיות שיקראו לשוטר ויוגש נגדו כתב אישום. אבל אם המעסיק עושק אותו באופן קבוע וגוזל ממנו את כספו, צריך ממש אלף מדורי גיהנום כדי שבסופו של דבר ינקטו איזשהן סנקציות נגד המעסיק.
אני בעצמי חוקקתי חוקים שהייתי מעדיפה שהם לא יחוקקו, כמו חוק הזכות לעבודה בישיבה או חוק הזכות להפסקת שירותים. הלוואי ולא הייתי צריכה לחוקק את החוקים האלה. בגלל שהאכיפה היא כל כך דלוחה אני מנסה בתוך החוקים שאני מחוקקת לייצר מנגנוני אכיפה. כל מיני פטנטים כמו למשל פיצויים לדוגמא - מנגנון שהכנסתי כבר לשלושה חוקים שלי.
האכיפה הכי טובה זאת האווירה הציבורית. אם בעל עסק יבין שאנשים שמגיעים לרשת שלו, כל מיני רשתות שלא נותנות כיסאות לעובדים שלו, כמו למשל פוקס, יתחילו לקבל תלונות ומכתבים, או שכל מי שייכנס לחנות יבקש את מנהל המשמרת ויגיד לו שמאוד לא מוצא חן בעיניו שאין כיסא למוכרת, תהיה לזה משמעות אדירה. להתעצבן לא רק כי גונבים מאיתנו שקל באיזשהו מבצע אלא להתעצבן בשביל אחרים, בשביל עובדים אחרים. אני חושבת שההזדהות עם עובדים אחרים והדאגה לזכויות שלהם חשובה יותר מהדאגה לכל מיני מבצעים, כי אנחנו קודם כל עובדים ורק אחר כך צרכנים, ואם לא נוכל לעבוד בכבוד לא נוכל לצרוך ממילא."
*במקור מתוך ראיון לאיתן מורג ברדיו קול ישראל
קיראו עוד על: זכויות עובדים
