ביהמ"ש לתביעות קטנות בבאר-שבע דן לאחרונה בשאלה, האם עבירת חניה אותה ביצע התובע ב-14 בינואר 1998 בתחומה של עיריית באר-שבע, ואשר הקנס המקורי בגינה הסתכם ב- 70 שקלים, התיישנה עת נקטה נגדו הנתבעת 2, חברת מ.ת.אר, חברה העוסקת בגביית קנסות עבור העירייה, הליכי גביה.
רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום צרכנות
לטענת התובע, חברת הגבייה גבתה ממנו סכום של 987 שקלים, 364 שקלים לתשלום הקנס ועוד 623 שקלים עבור הוצאות גבייה, כל זאת לאחר שהקנס התיישן. התובע בקש שביהמ"ש יפסוק לטובתו את הסכום שנגבה לטענתו בניגוד לדין, בתוספת הוצאות. זאת, לאחר שפניותיו לעירייה ולחב' מ.ת.אר בבקשה כי יפסיקו את הליכי הגבייה, לא הועילו.
העירייה וחב' מ.ת.א.ר טענו מנגד, כי הקנס לא התיישן משום שנשלחו לתובע דרישות לתשלום קנס במועד וכי הליכי הגבייה, כולל עיקולים, ננקטו לאחר שהתובע לא שילם את הקנס שהושת עליו, למרות משלוח דרישות לתשלום הקנס.
השאלות שעליהן היה צריך השופט עמית כהן להשיב היו, האם הקנס התיישן עד אשר גבתה חברת הגבייה גבתה אותו, והאם התנהלות הנתבעות לאחר שהתובע פנה אליהן בטענה כי הקנס התיישן ואסור להן לפעול לגבייתו הייתה ראויה.
התייחסות לא הולמת ועניינית
באשר לשאלה הראשונה, נקבע כי הקנס התיישן מהסיבות הבאות- (1) הנתבעות לא הוכיחו, כי שלחו אל התובע דרישות בדואר רשום ו- (2) גם אם נשלחו הדרישות בדואר רשום, הן לא נשלחו לכתובתו של התובע כפי שעדכן במרשם האוכלוסין.
באשר להתנהלות חב' הגבייה והעירייה, נקבע כי הנתבעות לא התייחסו באופן הוגן, ענייני והולם לטענות התובע. "הן דחו את טענותיו במכתבים כלליים וסירבו ליתן לו פרטים מלאים כפי שביקש, הן בדבר לנותנים על משלוח הדרישות והן בדבר אופן חישוב החוב", כתב השופט בפסק הדין.
לאור האמור, נקבע כי מאחר שהקנס התיישן, על הנתבעות לשלם לתובע את סכום התביעה בסך 987 שקלים. בנוסף, השופט החליט להטיל על הנתבעות הוצאות משפט בסך 1,000 שקלים.
(ת"ק 42143-04-10 אסולין נ' עיריית באר שבע - אגף הפיקוח העירוני ואח')
