מספר שנים לאחר רצח השופט ד"ר עדי אזר ז"ל, משפט ההוכחות שהתנהל ובכללו ראיות שהתגלו באיחור, בהן מכתב (כפי שיפורט בהמשך), מאותגרת ישראל בפרשייה מסעירה חדשה. נשיא המדינה מואשם בכך שאנס נשים בעת שעבדו בכפיפות אליו תוך כדי ניצול יחסי מרות. באישום הראשון, המתייחס לתקופת כהונתו כשר התיירות, מיוחסות לנאשם שתי עבירות אינוס בשתי הזדמנויות שונות וכן עבירת מעשה מגונה בכוח. באישומים השני, השלישי והרביעי, המתייחסים לתקופת כהונתו של הנאשם כנשיא המדינה, מיוחסות לו עבירות הטרדה מינית, מעשים מגונים וכן הטרדת עד ושיבוש מהלכי משפט.
והנה, כמו במקרה של רצח השופט ד"ר עדי אזר, גם כאן יש מכתב. מכתב אהבה שכתבה המתלוננת לנשיא שעשוי ללמד על כך שהמתלוננת חפצה ביחסים עם הנשיא ואף היו לה רגשות עזים כלפיו . לכאורה, קיומו של המכתב, על פניו, מהווה למעשה ראייה ברורה לכך שאכן , כגרסת קצב, מדובר בבדיה שכל מטרתה פגיעה בשמו של הנשיא והכפשתו. וכך נכתב במכתב שכתבה המתלוננת לנשיא לרגל השנה החדשה (חודש בלבד אחרי היום שבו טענה כי "נאנסה"):
"שנה טובה עם כל המשמעויות שמילה זו יכולה להביע. שנה שתדע שיש מישהו שבאמת דואג לך ואוהב אותך באהבה אמיתית ופשוטה בלי שום תמורות. שנה שתמשיך להיות אבהי ודואג. שנה שתמשיך להיות אהוב על כולם. שנה שתמיד תהיה לך פינה חמה בליבי ושאמשיך לאהוב אותך".
ביחס למכתב זה קבע ביהמ"ש המחוזי :
"הגענו לכלל מסקנה כי אין מדובר במכתב אהבה במשמעותו הרגילה, כי אם במכתב כניעה והתרפסות שנכתב ע"י א' לבקשת הנאשם וביוזמתו ) תכתבי תכתבי" אמר( מתוך תקווה כי זה יביא לשיפור האווירה, כי הנאשם יפסיק להתנכל לה והיא תוכל להישאר במקום עבודתה. מכל מקום, אין במכתב "השנה טובה" כדי לפגום באמינותה של א' או כדי להוכיח טענה מטענות הנאשם, מה גם ששמירתו של המכתב ע"י הנאשם במשך שנים כה ארוכות, מצביעה על חשש מ-א' ועל איסוף שיטתי של כל בדל ראיה, אמיתית או מלאכותית, העשויה לסייע לנאשם ביום הדין."
נראה כי גם כאן, בדומה למכתב שיוזכר להלן, בוחר ביהמ"ש לראות במכתב ראייה ש"הוטמנה", באופן מגמתי ומטרתה היא להביא בסופו של יום לזיכוי הנאשם הנשיא- בבחינת שתילת ראייה מזכה על ידי העבריין עצמו. או במילים אחרות "עבריינות מתוחכמת".
וכיצד הפרשיה בעניין הנשיא לשעבר מתקשרת לרצח כב' השופט ד"ר עדי אזר ז"ל?
רצח שופט בישראל הרעיד את אמות הסיפים, והמדינה כולה עקבה אחרי משפט ההוכחות שהתנהל כנגד הרוצח רפאל נחמני ושולחו יצחק זוזיאשווילי. השניים הורשעו ונשלחו למאסר עולם . החקירה במקרה זה התנהלה תוך כדי קיומו של משא ומתן עם עורך דינו של יצחק זוזיאשווילי דאז , הד"ר דיויד וינר ז"ל. וינר, הציע בשם שולחו למסור מידע אודות הנשק שבו בוצע הרצח של השופט, בתמורה לקיומו של משפט חוזר לשולחו יצחק זוזיאשוילי. ניהול המשא ומתן התנהל מבלי שידעו בפרקליטות מי עומד מאחורי עוה"ד וינר. אלא שאז, התגלה בזירת הרצח באיחור מכתב. מכתב שגם היום, חמש שנים לאחר ההרשעה כתב לגביו כב' הש' א.א.לוי בפסק הדין בערעור:
"אם לא די בתוכנו המשונה של מכתב זה, נסיבות הימצאו אף הן משונות....לא אכחד כי השאלה אודות מציאת הפתק מעוררת תמיהות, ואלו לא באו על פתרונן באופן מלא."
המדובר הוא במכתב שנמצא בזירת הפשע ובו נכתב במכונת כתיבה ישנה:
" בס"ד שחררו את יצחק זוזאשוולי (ג'ינג'י) שידוע לכם שהוא חף מפשע יש חשש ממשי לחייו יש לשחררו ולגרשו לחו"ל (תנו לו הסבר של חנינה או משפט חוזר) אסור ליידע את יצחק זוזאשוולי או משפחתו בדרישה זו אסור להטריד משפחתו או חבריו עם השלמת גירושו לאן שיבחר יש לפרסם בעיתון ידיעות אחרונות בעמוד האחורי תמונה של מגדל אייפל 350$ לא תהיה פניה נוספת או משא _ומתן!!!"
המכתב עצמו לא נמצא על ידי חוקרי המז"פ, אלא רק בצוהרי המחרת. המדינה טענה במהלך המשפט כי המכתב הושלך לרכבו של השופט אזר ז"ל על-ידי הרוצח רפי נחמני בעת ביצוע הרצח דרך שמשת הנהג שנותצה מכדורי האקדח והמגבות ששימשו לטיפול ראשוני במנוח ושהושארו על-ידו ברכב, הסתירו את המכתב עד שנמצא למחרת היום. מנגד לכך, טענה ההגנה כי המכתב הונח ברכב בסמוך שלא לאחר ביצוע הרצח אלא מאוחר יותר, זאת על-מנת לגרום להפללתו של יצחק זוזיאשווילי. ההגנה אף הצביעה על תצלומי הזירה, מהם עולה, לטענת ההגנה, כי בסמוך לאחר שעת הרצח המכתב הנ"ל כלל לא היה ברכבו של המנוח.
בסופו של יום הרשיע ביהמ"ש את נחמני וזוזיאשווילי ברצח, תוך שהוא קובע ביחס למכתב כי: " אין ספק כי המכתב שנמצא ברכבו של המנוח טומן בחובו מידת-מה של מסתורין.... אכן, תוכנו של המכתב מעורר שאלות ותמיהות מדוע לו לנאשם 1 לדאוג להניח בזירה, באמצעות שלוחיו, מוצג הקושר אותו למעשה הרצח, מסבך ומפליל אותו. מאידך, תיתכן בהחלט גם אפשרות כי הנחת המכתב בשליחותו של נאשם 1 נועדה להדגיש כי קיים קשר כלשהו בינו לבין המעשה, זאת במטרה לאותת לגורמי הפרקליטות כי הצעתו, לכשתוצע, כפי שאכן נעשה, הנה רצינית". ביהמ"ש הוסיף וקבע כי לו היה המכתב הנ"ל נבחן אך לכשעצמו, או-אז, לא בהכרח ניתן היה לקשור את הנחתו ברכב לזוזיאשווילי.
יחד עם זאת, ביהמ"ש המחוזי שלל את האפשרות לפיה מישהו מחורשי רעתו של זוזיאשווילי התגנב לתחנת המשטרה (המגודרת) והשחיל המכתב לרכב על-מנת להפלילו, וקבע כי זוהי הנחה דמיונית ובלתי סבירה.
לאור שני המקרים הנ"ל, נשאלת השאלה האם אכן מדובר בפשעים מתוכננים בקפידה, או שביהמ"ש מייחס רמת תחכום גבוהה מדי לעבריין? בפרשת זוזיאשווילי אישר ביהמ"ש העליון את קביעת המחוזי. בפרשת קצב, כנראה שנצטרך להמתין ולראות.
* עו"ד יהל בן-עובד היא מומחית למשפט פלילי
