ביהמ"ש העליון דן בערעור על פסק-דין שעסק בליקויי בניה ובטענה להפרשי שטח בין התרשים בפרוספקט לבין הדירות שנמכרו. המשיבים, רוכשי הדירות, קיבלו דירה שזהה בצורתה ובמידותיה לזו שתוארה בחוזה ובפרוספקט, אלא ששטח הדירה נטו הוא 133 מ"ר , ובפרוספקט היה כתוב שהשטח הוא 146 מ"ר.
המשיבים טענו, כי לא הבינו שהשטח "ברוטו" כולל חלקים מהשטח המשותף, וסברו כי שטח הדירה עצמה עומד על 146 מ"ר. מנגד, המערערים טענו שבפרוספקט נכתב במפורש כי הוא לצרכי המחשה בלבד, וכי בהסכם המכר נכתב במפורש שכל מצג קודם בטל, וכי המסמך המחייב הוא תרשים הדירה שצורף לחוזה המכר.
ביהמ"ש העליון דחה את הערעור של חברת הבניה והמנהל שלה, וקבע כי יש במונח "שטח ברוטו" כדי להטעות את רוכש הדירה ההדיוט, ומשלא צורף להסכם המכר מסמך ממנו ניתן ללמוד בנקל אודות שטח הדירה "נטו" (ללא חלקים ברכוש המשותף) יראו את הפרוספקט כמחייב.
שטח הדירה הוא נתון מהותי
השופט עמית דן בשאלת מעמדו של הפרוספקט ביחס לשאלת הפרשי השטח של הדירה, וציין כי הנושא של "ברוטו" ו"נטו" ומעמדו של הפרוספקט ממשיך להעסיק את בתי המשפט.
לאחר סקירת הפסיקה בנושא הגיע השופט עמית למסקנה, כי יש לראות את חברת הבניה כמי שהתחייבה למכור דירה בשטח של 146 מ"ר.
השופט ציין, כי הדעת לא נוחה מהנוהג של מוכרי דירות להציג את שטח הדירה "ברוטו", גם אם להסכם המכר מצורף תרשים ממנו ניתן לדלות בקלות את שטח הדירה בפועל. "שטח הדירה הוא נתון מהותי בעסקת מכר דירה, וכבר עמדנו על כך שרוכש הדירה המצוי אינו מעלה בדעתו כי שטח ברוטו כולל גם את החלק היחסי בפיר המעלית ובחדר המדרגות. לכן, על המוכר להביא עובדה זו לידיעת רוכש הדירה במפורש ובאופן ברור", כתב השופט.
(ע"א 8949/07 י.ר. אחים עזרא חברה לבנין בע"מ נ' משה זאב ועוד 28 אח').
• ב"כ המערערים: עו"ד עידית גורל, עו"ד טל קנת
• ב"כ המשיבים: עו"ד יחיאל ברונר
