חזקת הגיל הרך - מהי?
חזקת הגיל הרך מעוגנת בסעיפים 24 ו-25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. סעיף 24 לחוק, שכותרתו 'הסכם בין הורים החיים בנפרד', קובע כי הורים לקטינים החיים בנפרד, מכל סיבה שהיא, רשאים להסכים ביניהם מי יחזיק בקטין ומה יהיו זכויות הראיה של ההורה השני.
סעיף 25 קובע, כי במידה שההורים לא הסכימו ביניהם: "רשאי בית המשפט לקבוע את הענינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".
הסעיף קובע את חזקת הגיל הרך, לפיה ברירת המחדל עבור ילדים עד גיל 6, היא להיות במשמורת אמם. אמנם חזקה זו ניתנת להפרכה מסיבות מיוחדות, אך זוהי נקודת המוצא בכל סכסוך משמורת בהליכי גירושים.
חזקה זו מקורה הן בהלכה היהודית והן בגישה הפסיכולוגית - דוקטרינת הגיל הרך, לפיהן, בהתאם לחלוקת התפקידים המסורתית, תפקיד האב לפרנס בעוד שעל האם לשאת בנטל גידול הילדים.
מהו המצב בשטח ביחס למשמורת?
כיום, לכאורה, אנו חיים בחברה שוויונית יותר, בה אבות מעורבים בגידול הילדים. גם המחקרים מכירים בחשיבות מעורבותו של האב להתפתחות התקינה של הילד, החל משלבי החיים הראשונים, בניגוד לגישות שרווחו בעבר. כמו כן, צצות תבניות של משפחות חדשות, בהן לא קיים המבנה השמרני של אב, אם וילדים, המגדלות ילדים במודל של הורות משותפת בהסכמה.
בכל זאת במשפחות רבות, מתקדמות ככל שיהיו, עדיין נשמרת חלוקת התפקידים המסורתית באשר לאחריות על גידול הילדים. אמנם האב מעורב יותר והאחריות ההורית משותפת בכל, אך אצל רוב המשפחות, בעיקר עבור תינוקות וילדים קטנים, האם עדיין המטפלת העיקרית.
לכן אין זה מפתיע כי מאז חקיקת החוק, ברובם המוחלט של התיקים, מכריעים בתי-המשפט בהתאם להמלצת פקידי הסעד, להותיר את המשמורת על הילדים אצל האם. לאב מוקצים זמני שהות וביקור ובעיקר חיובים בדמי המזונות ובהוצאות נוספות. במרבית התיקים, נקבעת האם כמשמורנית יחידה על ילדים עד גיל 6, וגם אחרי גיל 6 וכן על אחיהם הגדולים. הנטל על האב, להוכיח כי מתקיימות אותן סיבות מיוחדות המצדיקות חלוקה אחרת של משמורת, כבד מאד ומעטים המקרים, לרוב מקרים חריגים וקיצוניים, בהם הוחלט על סידור שונה.
ביטול חזקת הגיל הרך - בעד ונגד
ב- 4.11.15 הפילה האופוזיציה את הצעת החוק לביטול חזקת הגיל הרך. הצעת החוק, התבססה על מסקנות ועדת שניט, אשר המליצה לבטל את חזקת הגיל הרך, ולהחיל נוסחה שוויונית, לפי קווים מנחים לבחינת טובת הילד, שתיתן אפשרות שווה לשני ההורים לממש את אחריותם ההורית. ההצעה נפלה דווקא מכיוונם של ארגוני הנשים, שמתחו ביקורת על הצעת החוק, וטענו שביטול חזקת הגיל הרך יפגע בעיקר בנשים ובילדים, ויהווה כלי נוסף בידי הגברים לסחטנות וליבוי הסכסוך בהליכי גירושים, באמתלה של שוויון. בהצבעה צמודה בכנסת, נפלה הצעת החוק, והוחלט להותיר את חזקת הגיל הרך על כנה. יש לציין, כי ברוב המדינות המפותחות בעולם, חוקים דומים המקנים העדפה מגדרית לאחד המינים, על בסיס מינו בלבד, בוטלו זה מכבר.
חזקת הגיל הרך - אפליה או הגנה מתבקשת?
מחד, יישומה המיידי של חזקת הגיל הרך, פוגע קשות באותם אבות שהיו שותפים מלאים לגידול ילדם, וכעת מקבלים מעמד של הורה משני. כמו כן, הותרת החזקה על כנה פוגעת גם בנשים ומקבעת את מעמדן כמטפלות הבלעדיות בילד. מאידך, ביטול החזקה עלול להיות כלי נוסף שינוצל על-ידי מי מההורים ככלי נגח בסכסוכי הגירושים. המבקרים גורסים, כי לא ניתן להחיל שוויון לכאורי היכן שאין שוויון, ואין לבחון את חזקת הגיל הרך בנפרד מיתר מערכות הדינים החלות בתחום המשפחה. לא ניתן להחיל שוויון לכאורה בנושא אחד, כאשר בנושאים אחרים עדיין ישנה עדיפות ברורה.
כאמור, בתי-המשפט מכריעים בהתאם לטובת הילד. לכאורה, כאשר עקרון טובת הילד הוא המנחה, אין הצדקה לקיומה של חזקת הגיל הרך, וההכרעה המתבקשת תלויה ברמת המעורבות של ההורים בגידול הילדים ומסוגלותם ההורית של האב והאם, ללא העדפה מוקדמת של האם. יחד עם זאת, לאור חוסר השוויון הקיים בחיינו, מבחינה משפחתית, חברתית ומשפטית, יתכן שיהיה זה נכון לדחות צעד שעלול לפגוע דווקא בצד הזקוק להגנה.
גמישות החוק וטובת הילד - מעבר למודל של אחריות משותפת
כיום, בתי-המשפט אינם מהססים להתייחס לחזקת הגיל הרך כנקודת מוצא בלבד, הניתנת לסתירה, ואף להתעלם ממנה לגמרי, ולבחון כל מקרה לפי טובת הילד העומד לפניהם. בתי- המשפט כיום קשובים לאבות התובעים חלוקת אחריות הורית שווה, ונענים לרצונם להיות מעורבים באופן מלא כבעבר, בחיי ילדיהם.
בתי-המשפט נעזרים בחוות דעת של פקידי סעד ואנשי מקצוע, ואף שומעים את קולם של הילדים ומשוחחים עמם כדי להגיע להכרעה הנכונה. בתי-המשפט מכריעים בהתאם לנכונות ולמסוגלות ההורים ובהתאם לצרכי הילדים, ויכולים לזהות תביעות המוגשות על-ידי מי מההורים ממניעים לא כנים, ממניעים כלכליים או לשם הפעלת לחץ וסחטנות.
בשנים האחרונות, אנו עדים למעבר לגישה ליברלית ושוויונית בבתי-המשפט. במצב כיום, בית-המשפט יכול לקבל את ההחלטה הטובה ביותר עבור התא המשפחתי ועבור הילדים, תוך ראית התמונה במלואה ומתן פרשנות רחבה וגמישה לסעיפי החוק.
חזקה ומשמורת שייכות לעבר
בתי-המשפט זונחים את המושגים המשפטיים המיושנים של 'חזקה' וקביעת 'משמורן', ומחילים עקרונות משפטיים חדשים המבוססים על מודל של אחריות הורית. כיום ידוע, כי קביעת הורה אחד כמשמורן נותנת לו עדיפות בהשפעתו על הילד, ומגדילה את הניכור ההורי בין הילד להורה השני.
הגישה החדשה נותנת אותותיה גם בניסוח הסכמי גירושין, מהם נעלמו המושגים 'משמורת' או 'הסדרי ראיה', והחליפו המושגים הבאים: 'אחריות הורית המשותפת' וקביעת 'זמן הורי'. תפיסה זו התגבשה בעקבות מחקרים רבים שהצביעו על חשיבות תפקידם של שני ההורים בהתפתחות ילדיהם, חשיבות אשר עולה כאשר ההורים נפרדים. מסקנתם החד משמעית של המחקרים היתה, שככל שאבות היו מעורבים בחיי ילדיהם והעניקו תמיכה רגשית, בטחון ומענה לצרכיהם, הילדים תפקדו טוב יותר והתמודדו טוב יותר עם הפרידה, בהשוואה לילדים שלא זכו לקשר כזה עם שני ההורים.
ביטול חזקת הגיל הרך כחלק משינוי כולל
המעבר של בתי-המשפט למודל האחריות המשותפת מדגיש את האנכרוניסטיות של חזקת הגיל הרך. כיום בתי-המשפט קובעים גם עבור תינוקות ופעוטות זמן שהות רב יותר במחיצת אביהם, ואף הסדרי לינה עם האב החל מחודשי החיים הראשונים, מה שלא היה מקובל בעבר. זאת, מתוך הבנת החשיבות של בילוי הזמן כולל זמן הלינה עם שני ההורים עבור הילד.
מבתי-המשפט אנו שומעים עוד ועוד סנוניות ראשונות של פסיקות שוויוניות ובנות זמננו, כאשר עקרון טובת הילד חולש מעל הכל. זאת, בעוד דיני המשפחה מיושנים בחלקם ואינם מותאמים לשינויים החברתיים המתרחשים כיום. נראה כי חזקת הגיל הרך אינה מונעת מבית-המשפט ליצור מודל מותאם אישית של אחריות הורית לכל תא משפחתי מתפרק. כל עוד חזקת הגיל הרך אינה מונעת מבתי-המשפט ליישם הלכי רוח עכשוויים ושוויוניים בפסיקותיו, אין מקום להתעקש על ביטולה כעת, ויש לעשות זאת במסגרת התאמת כלל דיני המשפחה לימינו.
*עו"ד ומגשרת רינה פוליטי בעלת משרד העוסק אך ורק בדיני משפחה וירושה ובהליכי גירושין בפרט
