בית הדין הארצי לעבודה דן לאחרונה בשאלה עקרונית, האם מלווה של נכה צה"ל זכאי לתגמול עבור שעות נוספות. הנשיא יגאל פליטמן בערעור של התובע אבי מור, קבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על העסקת מלווה נכה (ע"ע 47114-03013).
חברת "נתיב 2" הנתבעת הינה חברת כוח אדם המספקת מלווים לנכי צה"ל, זאת כחלק מהסכם התקשורת בינה לבין משרד הביטחון. התובע הועסק מטעם החברה בתפקיד מלווה של נכה צה"ל, כאשר במסגרת עבודתו ביצע כ - 10 משמרות בחודש, כאשר כל משמרת ארכה בין 24 ל -72 שעות. יצוין, כי במועדים שונים במהלך השבוע בהם נזקק האיש לטיפולים וכן בלילות, לא היה צורך בנוכחותו של התובע. במהלך המשמרת היה על התובע לגשת אל האיש לפחות פעם בשעה. עם זאת, לצורך עבודתו, התובע נהג ללון בבית הנכה, והכין ארוחותיו - כאילו שהה בביתו שלו.
שכרו של התובע היה גבוה ב-25% מעל לשכר המינימום לאותה העת, וכן שכרו השעתי הועלה מדי שנה. כמו כן זכה התובע לתוספות שכר שונות ובין היתר ל"תוספת משמרת" לשכר הבסיס אשר שולמה לו בגין שהותו בבית הנכה בעיקר בשעות הצהריים והלילה, ואשר נעה בין 25% ל - 100% מתוך שכרו הבסיסי.
הטענה: יש לשלם גמול שעות נוספות
התובע לא הסתפק בתוספות אלו למשכורתו, והגיש תביעה בבית הדין לעבודה בתל אביב, בטענה כי יש לשלם לו גמול שעות נוספות לפי חוק שעות עבודה ומנוחה (להלן: "החוק"). בית הדין לעבודה פסק, כי אמנם החוק אכן חל על העסקתו, אך עם זאת דחה את תביעתו של התובע משום שהגיע למסקנה ש"תוספת המשמרת" ששולמה לו כיסתה את הסכום שהיה מקבל לפי החוק בגין השעות הנוספות ואף עלתה עליו. בעקבות כך ערער התובע על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה.
בית הדין הארצי: מתכונת זהה לזו של מטפל זר
בית הדין הארצי לעבודה מפי הנשיא יגאל פליטמן, השופטים אילן איטח ונטע רות, ונציגי הציבור איתן כרמון ואושיק פלר דחו את ערעורו של התובע. הנשיא פליטמן התייחס לאופי עבודתו של התובע, וקבע כי מדובר במתכונת ובנסיבות העסקה הזהות לכאלו של מטפל סיעודי זר. בהקשר לכך הזכיר הנשיא פסק דין אחר שניתן בשנת 2013 (יולנדה גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח') בו נפסק, כי אין להחיל על עובדים סיעודיים את חוק שעות עבודה ומנוחה בכל הנוגע לשעות נוספות, זאת לנוכח מתכונתה ואופייה של העבודה. בהתייחסו לפרשת גלוטן הזכיר הנשיא את הנימוק העיקרי שעמד מאחורי מתן פסק הדין והוא שאופייה של עבודה מסוג זה מושתת על יחסי תלות ואמון בין המטפל למטופל אשר נזקק למטפל לאורך היממה, ומנגד על יכולתו של עובד הסיעוד לעסוק בעניינו בחלק מהשעות בהן שוהה בבית המטופל כאילו הוא נמצא בביתו שלו.
בית הדין: התובע זכה לתגמול מיוחד
מעבר לכך, ציין הנשיא כי החלטתו מקבלת משנה תוקף בהתחשב בעובדה שהתובע זכה לתגמול מיוחד שאינו מתחייב על פי הדין, אשר מעניק לו פיצוי מלא אף מעבר למה שהיה מגיע לו על אף שהחוק לא אמור להיות מוחל עליו. זאת, באמצעות "תוספת המשמרת" שהוא מקבל, וכמו כן התובע זכה לקבל שכר שהוא מעל המינימום השעתי לאותה תקופה, מה גם שלא נוכה לו סכום כלשהו בגין הוצאות מחיה ומזון, מגורים והוצאות נוספות אשר היו יכולות להסתכם בניכוי של עד 25% משכרו של מטפל סיעודי זר במקרה דומה. כל אלו יצרו, לפי דברי הנשיא, מצב שבו שכרו של התובע יכול היה לעיתים להיות פי 5 משכרו של מטפל סיעודי זר. "דין אחד חייב להיות למלווה הנכה ולמטפל הזר הסיעודי אשר בתוכנו". כך קבע בית דין ארצי לעבודה.
מניעת אפליה בין עובדים זרים לישראלים בענף הסיעוד
השופטת רות תמכה בהתייחסותו של הנשיא פליטמן, והוסיפה כי אין לקבל את הערעור גם מכיוון שלהבדיל ממטפל זר, לא נדרש התובע לשהות בבית הנכה באופן קבוע, ומכך שניתנה לו מנוחה סבירה במהלך העסקתו בבית הנכה. כמו כן, שכרו היה גבוה מזה שהיה משולם לו עפ"י החוק. כמו כן נימקה השופטת את החלטתה ברצונה לשאוף למניעת מצב של אפליה בין העובדים הזרים בענף הסיעוד לבין העובדים הישראלים בענף זה.
לעומתם, השופט אילן איטח לא הסכים לקביעתו של הנשיא, כי "תוספת המשמרת" יועדה כתחליף לגמול עבורהשעות הנוספות, וציין שלא התקבלו בבית המשפט ראיות כלשהן אשר באמצעותן ניתן לקבוע ש"תוספת המשמרת" שימשה כתשלום חלופי עבור השעות הנוספות בהן עבד התובע. יחד עם זאת, גם השופט איטח דחה את ערעורו של התובע מהטעם ששכרו של המערער חושב לפי שיטה, המיטיבה עימו ביחס לשיטה הקבועה בחוק.
השוואת מעמד
ביה"ד, בפסק דין זה "משווה" מעמדו של עובד המלווה נכה למעמדו של עובד סיעודי זר, כאשר הוא קובע כי חוק שעות העבודה והמנוחה לא יחול על עובד מלווה נכה, כפי שאינו חל על עובד סיעודי זר. בפועל, העובד המלווה זכאי לתגמול גבוה בהרבה מהעובד הזר בשל "תוספת משמרת", לה היה זכאי בנוסף לשכר ששולם לו, על פי ההסכם בין העובד למעסיקיו.
כל הזכויות שמורות לאתר בתי המשפט
