בתי המשפט לעניינים מנהליים הוקמו מכח חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000. ע"פ החוק, בית המשפט המחוזי, בשבתו כביהמ"ש לעניינים מנהליים, דן בעניינים מנהליים שבעבר נדונו כדבר שבשגרה בבג"ץ.
מטרתו של החוק הייתה להפחית מהעומס הרב שהיה מוטל על ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ, ולשנות את המצב החריג והלא ראוי, שבו ביהמ"ש העליון דן בעניינים מנהליים בתור ערכאה ראשונה ואחרונה, בניגוד למצב הקיים בנושאים אחרים.
מהם עניינים מנהליים?
סעיף 2 לחוק מגדיר עניינים מנהליים כסכסוך בין רשות מנהלית לבין הפרט. בסעיף 5 לחוק נזכרים הנושאים שביהמ"ש לעניינים מנהליים מוסמך לדון בהם:
1• עתירה מנהלית - זוהי עתירה נגד החלטה של רשות בנושאי ארנונה, חינוך, רשויות מקומיות, רישוי עסקים ועוד.
2• ערעור מנהלי - ערעור על החלטת רשם האגודות השיתופיות, ועדת ערר בעניין היטל ביוב, החלטות מסוימות לפי חוק התכנון והבנייה ועוד.
3• תובענה מנהלית - מדובר בתובענה לסעד אזרחי, שהעילה שלה היא עניין מנהלי שנמצא בתוספת השלישית לחוק. בפועל, כיום מדובר בתובענה לפיצויים שעילתה במכרז ציבורי.
4• עניין מנהלי שנקבע בחוק אחר.
כל עניין מנהלי שלא נכלל באחד מהנושאים הנ"ל, ידון בבג"ץ. בנוסף, לבית המשפט לעניינים מנהליים יש סמכות להעביר לבג"ץ כל עניין שמגיע אליו לדיון, ואשר נראה לו כבעל חשיבות ציבורית מיוחדת.
ומהי אותה רשות מנהלית, שביהמ"ש מוסמך לדון בסכסוכים בינה לבין הפרט?
על רשות מנהלית לענות על הכללים הבאים:
1• גוף שהוקם ונמצא בבעלות של המדינה.
2• גוף שהוקם מכח חוק.
3• גוף שמתקיים ע"י מימון ציבורי- ארנונה, מיסים וכד'.
4• גוף שמטרתו אינה עשיית רווחים, כי אם מתן שירות.
5• גוף שהוא מונופול יחיד בתחומו.
בעניין זה יש לציין, כי יש גופים, שאינם עונים על הכללים הנ"ל, ובכל זאת מוגדרים כרשות מנהלית.
לרשות מנהלית מותר לפעול רק לפי מה שהחוק מאפשר לה. זאת, משום שהיא מקבלת את סמכותה מכח החוק. המשמעות היא שהרשות המנהלית לא יכולה לפעול שלא במסגרת חוק או לבצע פעולות שלא מוגדרות בחוק. אם תעשה כן, תהא זאת חריגה מסמכות, ופעולותיה יחשוב ללא חוקיות.
