תוכניות התייעלות רבות מיושמות במערכת הביטחון, במטרה להביא לשיפור המערכת וחסכון בהוצאות משמעותיות. אחד הסעיפים הקבועים החוזרים בכל תכנית, הוא הקיצוץ בכח האדם בקרב משרתי הקבע, אשר העסקתם מהווה הוצאה נכבדת. בשנים האחרונות, הועברה ביקורת על יישומן של תכניות ההתייעלות, כאשר בעבר, למרות ההחלטה לקצץ, בפועל מספר משרתי הקבע רק עלה. בנוסף, צעדים רבים שננקטו, כמו למשל, העלאה הדרגתית של גיל הפרישה, הובילו לתוצאה הפוכה, להתבגרות מפקדי הצבא, להאטת ההתקדמות ועליה בהוצאות.
התוכנית הרב-שנתית "גדעון" (תר"ש גדעון) שיצאה לדרך בשנת 2016, מתיימרת לחולל מהפכה במבנה צה"ל ובמערך משאבי האנוש. תר"ש גדעון מציעה מודל חדש במצבת כח האדם בצה"ל והצערת מערך הקבע, זאת, בין היתר, באמצעות שחרור מוקדם של משרתי קבע ותיקים (שבמושגים צבאיים יכולים להיות באמצע שנות ה - 30 לחייהם).
בהתאם לתכנית, המהווה, בהיבטים מסויימים, המשכה של תכנית הצמצומים שהחלה כבר בשנת 2014, שוחררו מתפקידם כ- 2,500 משרתי קבע, ועד שנת 2017 צפויים להשתחרר 2,500 נוספים.
מדובר בצמצום רחב היקף, אשר היה מקים בכל גוף פרטי, קולות מחאה, הפגנות ושביתות. אלא שהצבא אינו כפוף לדיני העבודה האזרחיים, וכל הדיון סביב מושגים כמו עובד-מעביד אינו חל. למשרתי הקבע אין אפשרות להתאגד או לשבות, ועל כל אחד לדאוג לעניינו האישי בלבד.
פיטורים כואבים במיוחד
למי שהתגייס לשירות מינואר 2004 ואילך, נפתחה קרן פנסיה צוברת, בדומה לעובדים בשוק הפרטי. אלא שאנשי הקבע המועמדים כעת לשחרור הם בעלי פנסיה תקציבית, המהווה התחייבות להעניק להם סכום קבוע מראש, הנגזר מתקופת השירות ומהשכר שלפני השחרור. הזכאות לקצבה קמה בסביבות גיל 44.
כך קרה שמשרתי קבע רבים בגילאי 30-40, בעלי הכשרה ונסיון מוגדרים לתפקידם הצבאי בלבד, חווים טלטלה בחייהם, כאשר הם מוצאים עצמם לפתע מחוץ למסגרת הצבאית, אותה שירתו במשך עשרות שנים, ונאלצים לפתוח פרק חדש בחיים האזרחיים, ללא הפנסיה התקציבית וללא רשת הבטחון הסוציאלית שפנסיה זו נועדה ליתן להם.
מנגנון השחרור המוקדם
בהתאם לתכנית, לכל חיל הוקצתה מכסת צמצומים. הגורמים שהוסמכו לכך בהתאם לנוהל שנקבע, מבצעים מיון, המשקלל דירוג חיילי, חוות דעת תקופתיות, נסיבות אישיות, הערכות עמיתים ופקודים, נתונים סוציומטריים ומדדים נוספים. בתום התהליך מתקבלת רשימה מדורגת של משרתי הקבע, כאשר האחרונים ברשימה, בהתאם למכסת הצמצומים, יקבלו הודעה בכתב על הכוונה לפטרם.
הודעה מנומקת בכתב
המועמדים להדחה יקבלו הודעה מנומקת בכתב מהגורם המוסמך בהתאם לנוהל, על כוונת הצבא לסיים את שירותם וזימון לטיעון. המועמד זכאי לשטוח טענותיו כנגד השחרור בפני הגורם המוסמך.
אם הגורם המוסמך אינו מבטל את השחרור, רשאי משרת הקבע לערער לראש אכ"א (אגף כח אדם). ראש אכ"א דן בערעור על סמך כתבי הטענות בלבד, ומחליט אם להותיר את השחרור על כנו או לבטלו. בעבר החלטת ראש אכ"א סיימה את דרכו של משרת הקבע, וניתן היה לעתור עליה רק לבג"ץ. לאחר שעתירות רבות הוגשו על החלטות בנושאים אלו, בג"ץ הביע עמדתו לפיה אין בידיו את הכלים לדון מבלי לחקור את המקרה ולשמוע עדים. בג"ץ קרא למחוקק להקים ועדה בעלת סמכויות דומות לסמכויותיו של בית-הדין לענייני עבודה, שתתן מענה לפניותיהם של משרתי הקבע.
ועדת הערר של משרתי הקבע
בשנת 2010 הוקמה ועדת הערר - מעין בית-דין צבאי לעבודה - ערכאת ערעור על החלטות ראש אכ"א, בעניין שכר וסיום השירות. בועדה יושבים שופט בדימוס ושני נציגים נוספים, בדומה לנציג עובדים ונציג מעבידים בבתי-הדין לעבודה. משרת הקבע שוטח את טענותיו ואת נסיבותיו האישיות בפני הועדה ומביא את ראיותיו ועדיו, וצה"ל מצידו מעיד את מקבלי ההחלטה ובעלי התפקידים הנוגעים לעניין.
בפועל, בשנים הראשונות לפעילות הועדה, הועדה כמעט שלא התערבה בהחלטות. נשמעו טענות רבות כלפי אופן תפקודה ואף קריאות לפירוקה, בטענה כי הועדה מוטה לטובת המערכת. בשנה האחרונה, רוחות חדשות נושבות בועדה ובוטלו מספר החלטות, כאשר בשלושה מקרים בהם הורתה הוועדה על ביטול החלטת השחרור, ייצג הח"מ את משרתי הקבע.
מקבץ מהחלטות ועדת הערר באתר משרד הביטחון
לא להשלים עם השחרור
רבים המקבלים את הודעת השחרור, מחליטים משיקוליהם להרים ידיים ולהשלים עם ההודעה, בין אם מתוך הסתפקות בתנאי השחרור, כמו פיצויים מוגדלים במקום הפנסיה, בין אם מתוך הכרת הנתונים והסיכוי הקטן לשנות את רוע הגזירה, ובין אם מתוך קושי נפשי להלחם או לצאת נגד המערכת אותה שירתו נאמנה במשך שנים.
מומלץ לא לוותר ולבחון היטב את נתוני המקרה. כאשר ישנה תחושה שנעשה עוול בהליך השחרור, יש סיכוי שהיא מבוססת. ההחלטה מתקבלת על סמך שקלול נתונים טכני שאינו בהכרח משקף את המצב במציאות. משרת הקבע זכאי לקבל את כל החומר שהוביל להחלטה ולבחון אם לא נפלו בה פגמים, כמו למשל במקרים בהם התעלמו מנסיבות אישיות, לא התחשבו במצב רפואי שהשפיע על הביצועים, או אף במקרים בהם התנהלות הצבא לא היתה הוגנת, כמו הגשת תלונה נגד המפקדים שהובילה לחוות דעת שלילית שאינה משקפת, או הבטחות שהופרו.
חוסר הגינות משווע
רב-סרן מצטיין באגף המודיעין פוטר במסגרת תכנית הצמצומים, לאחר שלכאורה התגלו ליקויים במנהיגותו ובפיקודו. הרס"ן טען, באמצעות הח"מ, כי חוות הדעת אינן משקפות את הצטיינותו המקצועית ושביעות הרצון ממנו. כן טען כי הטענות כלפיו לא הובאו לידיעתו, ולא ניתנה לו הזדמנות להתגונן. כמו כן, חוות הדעת נגעו לתפקידו הקודם, ובנוסף ובעיקר, ההחלטה התעלמה לחלוטין מנסיבות אישיות ומשפחתיות קשות, אשר ללא ספק, לא קיבלו את המשקל והיחס הראוי.
שופטי הועדה העבירו ביקורת על אופן קבלת ההחלטה, על הגרסאות הסותרות שהציגו הקצינים המעורבים ועל החלטת ראש אכ"א, וקבעו כי מדובר בהחלטה שרירותית ולא הוגנת. הועדה מצאה בהליך השחרור מחדלים וליקויים רבים, והחליטה לבטל את השחרור. כן נקבע, כי אין לפתוח הליך נוסף לשחרורו בששת החודשים הקרובים.
שינוי עילת השחרור
במקרה אחר בו ייצג הח"מ קצינה ביחידת 8200 של אגף המודיעין, אמנם שחרורה נותר בעינו, אך הועדה הורתה לשנות את עילת השחרור מ"תפקוד לקוי" ל"היעדר אופק שירות". הועדה קבעה, כי ההחלטה התקבלה בחוסר תום לב, ללא הנמקות ומבלי שהוכח תפקודה הלקוי, ואין כל הצדקה לכתם שתותיר עילת השחרור, שאשר עלול להקשות על השתלבותה בשוק העבודה הפרטי.
לא להרים ידיים
במקרים בהם החל הליך שחרור מוקדם, יש לבחון היטב את הנתונים, ובמקרים המתאימים, מומלץ לפעול לביטול ההחלטה והמשך השירות. אומנם מדובר בהליך שאיננו קצר ומחייב גיוס משאבים, גם נפשיים, למול מערכת הרגילה לפעול בענייני כח-אדם בלא פיקוח משפטי חיצוני, אבל הנסיון המצטבר מוכיח שבמקרים המתאימים - וועדת הערר יכולה להתערב בהחלטות צה"ל ולעשות צדק עם משרתי הקבע.
*עו"ד שלמה רכבי ממשרד עורכי-הדין צפורי, רכבי ושות', עוסק בייצוג חיילים ומשרתי קבע ובתביעות מול משרד הביטחון
