תביעות של יבואנים כנגד רשות המיסים (אגף המכס והמע"מ) בגין מחלוקות לעניין אופן סיווגם של טובין ולעניין שיעור המכס או מס קניה החל על טובין מסויימים, אינן דבר נדיר.
אופן סיווג הטובין לצרכי מכס ומס קניה קבוע בתעריף המכס ומס קניה, כאשר טובין מסויימים חייבים במס, ואילו טובין אחרים פטורים ממס.
מחלוקות בעניין סיווג הטובין
מטבע הדברים, בין היבואנים לבין אגף המכס מתעוררות מחלוקות רבות, כאשר היבואנים טוענים כי יש לסווג את הטובין בפרט הפטור ממס, ואילו רשות המסים טוענת, כי הסיווג הנכון של הטובין הוא דווקא בפרט המחייב תשלום מסים (להלן: "מחלוקת לעניין סיווג הטובין").
עמיל המכס המטפל ביבוא הטובין מטעם היבואן, מסווג על גבי טופס המוכר בשם רשימון יבוא, את הסיווג הנכון של הטובין לפי צו תעריף המכס, פרטי הסיווג הרלוונטיים וכללי הסיווג.
סמכות רשות המיסים
לרשות המסים/אגף המכס יש מעמד מיוחד, והיא רשאית לבדוק טובין גם לאחר שחרורם ולקבוע, בדיעבד, כי הסיווג לו טען היבואן הינו שגוי, ולפיכך על היבואן לשאת בתשלום מסים בגין יבוא הטובין.
יתר על כן, החלטת רשות המסים, כי הטובין חייבים במס מתייחסת במרבית המקרים לא רק ליבוא הספציפי שנבדק, אלא לכל יבוא של טובין זהים שבוצע ע"י היבואן בתקופה של עד 5 שנים שקדמו לאותה בדיקה.
דרישת חוב לתשלום מיידי
לפיכך, רשות המסים רשאית לשלוח ליבואן דרישת תשלום המכונה גירעון, שהינה דרישת חוב לתשלום מיידי, ואשר מתייחסת לרשימוני יבוא ישנים בגין טובין זהים.
ככל שמדובר ביבואן שמייבא את הטובין בהיקפים גדולים, הרי שדרישת התשלום הרטרואקטיבית הנ"ל עלולה להגיע לסכומים נכבדים של מאות אלפי ואף מיליוני שקלים.
הכלל הרחב הינו, כי עם קבלת דרישת החוב (הגירעון) המונפקת על ידי רשות המיסים, הרי שעל היבואן לשלם את המס הנדרש ממנו, גם אם במקביל הוא בוחר להשיג על ההחלטה בפני רשויות המס או להגיש תביעה לבית המשפט. רק במקרים יוצאים מן הכלל, יסתפק אגף המכס בחלופה הולמת לתשלום, כגון ערבות בנקאית עד לגמר הבדיקות אצלו או להכרעת בית המשפט במחלוקת.
מהן האפשרויות העומדות בפני היבואן?
אולם, כאן רק מתחיל מסלול הייסורים של היבואן בעניין זה.
ראשית, עליו להחליט אם לשלם מכאן ואילך את שיעור המס המוטל עליו "אגב מחאה" אם לאו, שכן רק אם ישלם את תשלומי המס ממועד זה "אגב מחאה", יהיה רשאי ע"פ החוק להגיש תביעה להשבת סכומים אלה תוך 3 חודשים ממועד כל תשלום שכזה.
ככל שהיבואן בוחר לפעול בדרך זו, ולשלם את תשלומי המס "אגב מחאה" בגין היבוא העתידי, הרי שעליו להגיש תביעה לבית המשפט בגין אותם תשלומים מידי 3 חודשים.
שנית, על היבואן לקבל החלטה כיצד הוא מתמחר מחדש את הטובין המיובאים על ידו, והאם הוא מגלם במחיר את שיעור המס החדש המוטל עליו. אם יעשה כן, הרי שהוא יהיה מנוע בעתיד מלדרוש החזר של שיעור המס מרשות המיסים בכל תביעה עתידית, שכן תוספת זו ממילא גולגלה על לקוחותיו ולא שולמה מכיסו.
הקושי של היבואנים
ברור, כי יבואנים רבים (בעיקר כאלה שמחזור העסקים שלהם אינו גדול) מתקשים במקרים רבים לעמוד בתשלומי המס "אגב מחאה", בספיגת מרכיב המס, ובהוצאות המשפטיות הכרוכות בניהול ההליך מול רשויות המס, ומוותרים מראש על בירור המחלוקת, הגם שטענותיהם לעניין סיווג הטובין הינן במקרים רבים מוצדקות.
לאמור לעיל יש להוסיף את העובדה, כי היבואן אינו יודע אם מתחריו באותו שוק מוצרים ספציפי בו נמכרים הטובין שבמחלוקת אכן משלמים מס כמותו, או שמא הם מצליחים להימנע מתשלום המס, שכן אגף המכס לא תמיד מודע לכך שמדובר באותם מוצרים שבמחלוקת, ולא תמיד יודע מי הם היבואנים הנוספים שמייבאים את אותם טובין.
אי שוויון בין יבואנים שונים
ואם לא די בכך, הרי שלמרבה הצער, תחנות שונות של אגף המכס אינן מתואמות או מקושרות ביניהן, באופן שעל אותם טובין בדיוק ייתכן שיבואן מסוים יידרש ע"י תחנת מס אחת לשלם מס, ואילו יבואן אחר המייבא דרך תחנת מס אחרת כלל לא יידרש לכך. דהיינו, בעוד שיבואן אחד ישלם את המס הנדרש ממנו, הרי שיבואן אחר יחסוך מעצמו את אותו תשלום שהמתחרה העיקרי שלו משלם בכל פעם שהוא מייבא את אותם טובין.
בכך למעשה, "נענש" היבואן המצוי במחלוקת עם אגף המכס פעמיים. מצד אחד עליו לשלם את המס השנוי במחלוקת לגבי תקופת העבר, ומצד שני עליו לשלם מס גם בגין תשלומי העתיד כאשר בחלק מהמקרים הם יגולמו במחיר החדש של הטובין, כאשר מתחריו אינם נדרשים לשלם מס כמותו, והרי לך יבואן שאינו מצליח להתחרות ביבואנים אחרים אשר הצליחו, לעיתים בדרך לא דרך, לחמוק מתשלום שיעור המס.
טענת היבואן: אפליה לרעה ופגיעה בעקרון השוויון
טענה כזו הועלתה בגדרה של תביעה שהוגשה לבית המשפט באמצעות משרד הח"מ, שם טען היבואן (המייבא מסננים למכונות מיזוג אויר) כי הוא מופלה לרעה, שכן החברות המתחרות בו, אינן משלמות מס בגין אותם טובין. לכן עתר היבואן, כי בית המשפט יורה לרשות המיסים לחשוף רשימונים המתייחסים לטובין זהים המיובאים ע"י יבואנים המתחרים בו.
בית המשפט שקל את טענות הצדדים, ודחה את טענת המכס, על שני נדבכיה, כי המדובר, כביכול, במידע שאיננו רלוונטי, וכן במידע סודי וחסוי שהמכס איננו רשאי לחשוף.
לעניין הרלוונטיות, בית המשפט דחה את טענת המכס, וקבע כי: "הואיל ושאלת סיווג המסננים שמייבאת התובעת הינה השאלה המכרעת במחלוקת בין הצדדים, ברי כי השאלות המפרטות כיצד יבואנים אחרים מסווגים את אותם הטובין והאם הם מחוייבים במס הינן שאלות רלוונטיות לסוגיה שבמחלוקת".
לעניין החסיון, דחה בית המשפט את טענת המכס וקבע כי: "הלכה פסוקה היא כי על מנת למצוא את האיזון ההולם, ניתן לפנות לפתרונות ראויים ומקובלים כגון: השחרת חלק מהפרטים המופיעים במסמך המבוקש לחשוף או העברת המסמכים אשר מבקשים לחשוף לעיון בית המשפט במעטפה סגורה..."
לפיכך, בית המשפט קבל את עמדת התובעת/היבואנית וחייב את המכס לצרף רשימוני יבוא של חברות המתחרות בתובעת תוך השחרת חלק מפרטיהן המזהים.
משמעות החלטת בימ"ש: יבואן רשאי לדרוש חשיפת מסמכים של יבואנים מתחרים
משמעות החלטת בית המשפט הינה, כי יבואן, המצוי במחלוקת עם המכס, רשאי לדרוש במסגרת ההליך המשפטי כנגד המכס לחשוף מסמכים המצויים בידי אגף המכס, המתייחסים ליבוא הטובין שבמחלוקת ע"י יבואנים אחרים, אף אם מסמכים אלה אינם חלק ישיר מהתביעה נגד אגף המכס.
(ראו החלטה מיום 22.4.14 בת.א. 2846-10-12 פילט אייר בע"מ נ' מדינת ישראל רשות המסים, בית משפט השלום בת"א, כב' השופטת נועה גרוסמן. היבואנית יוצגה ע"י עוה"ד יהונתן כאהן ודפנה כאהן, ומדינת ישראל יוצגה ע"י עוה"ד בן דוד מפרקליטות מחוז ת"א).
