לא אחת מתלבט עורך הדין, בתביעות בהן מועלית טענת זיוף, בשאלה באיזה מומחה לבחור לצורך חוות הדעת לביהמ"ש. להחלטה זו יש משקל רב בהמשך הדיון המשפטי. מעבר להכנת חוות הדעת עצמה, יש חשיבות רבה לחקירת המומחה על דוכן העדים בכל הנוגע לדרך הסקת המסקנה.
יש לקחת בחשבון, שקיימים שני סוגי מומחים; ישנם מומחים שמוכנים לכתוב כל דבר, בהתאם לבקשת מזמין העבודה, והם "יתעלו" את הממצאים לטובת הלקוח, וישנם מומחים שלוקחים את עבודתם ברצינות ושומרים על הגינות מקצועית. הדבר יבוא לידי ביטוי בדרך כתיבת חוות הדעת. יש להיזהר ממומחה שמבטיח לכם מראש שהוא יכול להוכיח את טענותיכם, מבלי לבדוק לעומק את המסמכים. מומחה כזה, בדרך כלל "נופל" לאחר מכן על דוכן העדים וניתן בקלות לקעקע את ממצאיו, משום שהמסקנה הובילה אותו בדרך הבדיקה.
כנגד זאת, מומחה מהסוג השני, יאמר לכם מראש בצורה אובייקטיבית, מהי דרגת הסבירות ויכתוב חוות-דעת מאוזנת, יסודית, מפורטת ומנומקת, הכוללת נספח לצורך המחשת טיעוניו.
דוגמא לכך, ניתן למצוא בתיק בו המומחה התבקש על ידי התובע לבדוק טענת זיוף של 2 חתימות. נמצאה התאמה בין החתימות שבמחלוקת לבין דוגמאות החתימה להשוואה ובחוות הדעת שהוגשה לביהמ"ש, פורטה שורה של תכונות ייחודיות המאפיינות הן את החתימות שבמחלוקת והן את החתימות להשוואה, כולל חלוקת הלחץ בחתימות. כנגד, טען המומחה מטעם הנתבע, שהוא מצא אי-התאמה בתכונות הכתב בין החתימות שבמחלוקת לבין החתימות להשוואה ושהדמיון הקיים נובע מניסיון לחקות את חתימת הנבדק. חוות דעתו לא כללה פירוט של מאפייני כתב דומים ובמה, לדעתו, בא לידי ביטוי ההבדל בין החתימות.
בתשובה לשאלה בחקירה הנגדית, העיד אותו מומחה, שהוא לא מצא מקום לבדוק את לחץ הכתיבה בחתימות מאחר שפה מדובר בחיקוי של חתימה. לאור עדותו של אותו מומחה, קבע השופט בפסק-הדין:
"...יוצא, שהמסקנה הובילה אותו לעריכת הבדיקות הנדרשות, במקום ההיפך".
מתוך פס"ד של השופט גדעון גנות (מחוזי חיפה, 22.7.09) ת"א 1244-04 עלי פדי מחאמיד נ' עלי מחמד פארס .
גרפולוג או מומחה לכתב יד?
המומחים בתחום בדיקת זיופים מגדירים עצמם בצורה שונה, ולכן מתעוררת לעיתים השאלה האם קיים הבדל בין גרפולוג משפטי, לבין מומחה לכתב יד, או מומחה לבדיקת מסמכים. מומחים שיצאו מהמז"פ והמשיכו לאחר מכן בפרקטיקה פרטית, קוראים לעצמם "מומחים לכתב יד", משום שאין להם רקע בתחום הגרפולוגיה. למעשה, אין כל הבדל בין גרפולוג משפטי לבין מומחה לכתב-יד, משום שהם בודקים בצורה טכנית את אותם מאפייני כתב-יד, מבלי להיכנס לאספקטים אישיותיים. ההבדל הוא בין שני האחרונים לבין מומחה לבדיקת מסמכים שעוסק בבדיקות כימיות הקשורות לדיו, לנייר, לטביעות אצבע וכד'.
יש לציין, שביהמ"ש העליון נתן דעתו בעניין זה והדגיש את מעמדו של הגרפולוג המומחה :
"...בית המשפט אינו מומחה לכתב-יד, אין לו הכישורים לבצע אבחנות דקות בדבר זהותו של בעל חתימה פלונית. לכן,
במצבים בהם מתעוררת שאלה רצינית בדבר אמיתות חתימה, רצוי להיעזר בחוות דעתו של גרפולוג מומחה".
השופט תיאודור אור, ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' פואד קנג' אבו סאלח, פ"ד נ (1) 499-510
"מדע הגרפולוגיה-שאחד מענפיו עוסק בזיהוי והשוואה של כתבי יד- הגיע לרמה המתירה לביהמ"ש לקבוע עפ"י עדותו של מומחה לדבר, הן את זהותו של בעל הכתב והן את העובדה כי כתבי יד שונים נכתבו בידי אותו אדם".
השופט יעקב קדמי בספרו "על הראיות", חלק שני, תשנ"א עמ' 607 .
בעת החקירה הנגדית, נוטים עורכי דין לתקוף את העד המומחה בכל הקשור לרקע ההשכלתי ולניסיון המקצועי שלו בבדיקת זיופים. חלק גדול מהמומחים בתחום זה, אשר הגיעו לעיסוק בתחום בדיקת זיופים מתחום הגרפולוגיה, טוענים ל"לימוד עצמי" של הנושא, משום שאין לימודים אקדמיים בתחום זה וביהמ"ש מכיר במומחים אלה. לראייה:
"המומחה אינו חייב להיות בעל תואר והכשרה מקצועית במוסד מוכר, ואין מניעה שמומחיותו תהיה נעוצה ב"לימוד עצמי"
השופט קדמי, בספרו "על הראיות", עמ' 607
"אין פסול עקרוני בהסתמכותו של בית המשפט על חוות דעתו של עד, אשר בדרך זו או אחרת, אם תוך עיסוק במקצועו או בתור חובב, או בדרך מקרית אחרת, רכש מידע כללי בנושא מסוים".
שופטים: ג' בך, ד' לוין, ש' אלוני, ע"א 70/88 שושנה פז נ' חנה אלון, פד"י מד(3)32
חשוב להדגיש, כאשר טוען המומחה שהוא אוטודידקט, שלמד את הנושא בלימוד עצמי, ניתן לבדוק בחקירה הנגדית איזו ספרות מקצועית מוכרת לו, באיזו דרך למד, האם עבר השתלמויות כלשהן בארץ או בחו"ל, האם קיבל מינויים מביהמ"ש, האם פרסם מאמרים וכד'.
כאשר מוגשות לביהמ"ש שתי חוות דעת סותרות ועל עוה"ד להתכונן לדיון הוכחות, מן הראוי להתייעץ עם המומחה מטעמו לפני החקירה הנגדית, כדי למצוא נקודות חולשה בחוות הדעת הנגדית ולהצטייד במאמרים מהספרות המקצועית, שסותרים את חוות הדעת של המומחה הנגדי.
כך למשל, בתיק בו הוגשה חוות-דעת מומחה בנוגע לטענת זיוף חתימה, יום לפני הדיון נאמר למומחית על ידי עורכת הדין שהיא מתכוונת לעשות בעת החקירה "בוחן פתע" לנבדקת, בו היה עליה לזהות מבין 20 חתימות איזו חתימה אותנטית ואיזו מזויפת (מבלי לראות את כל המסמך, אלא רק את החתימה). לאור היכרות המומחית את עוה"ד הנגדי ובמיוחד נוכח העובדה שהמומחית עצמה לא הייתה מעורבת בהכנת "בוחן הפתע" ובבחירת החתימות, המליצה המומחית לעורכת הדין לוותר על "תרגיל" זה ולהסתפק בשאלות למומחית הנגדית. התוצאה היתה, שהנבדקת הוכנה היטב לדיון על ידי עורך דינה, הצליחה לזהות את החתימות האותנטיות שלה והתכחשה לחתימות שבמחלוקת (שהיו מוכרות לה). סיטואציה דרמטית זו היתה מכרעת לגבי פסק הדין, מכיוון שהשופט נתן משקל רב לתוצאות בוחן הפתע .
כב' השופט יצחק עמית (מחוזי חיפה,9.6.09) ,ת"א 11133-97 בנק לאומי לישראל נ' מ.ד.פ.הדבקות בע"מ :
"סיכומו של דבר, שאני סבור כי יש ליתן משקל נכבד לתוצאות של "בוחן הפתע" שנערך לנתבעת באולם בית המשפט, בו הצליחה הנתבעת לזהות לאלתר את חתימתה וכי החתימות שבמחלוקת לא נחתמו על ידה"
השוואת חתימות
לצורך בדיקת טענת זיוף, נדרש המומחה להשוות בין החתימה/ות שבמחלוקת לבין חתימות אותנטיות של הנבדק. לעיתים, מוגשות לביה"מש שתי חוות-דעת מנוגדות, כאשר כל אחד מהצדדים מנסה להביא הוכחה לצדקת טענותיו. באחד מהמקרים, התבקש המומחה על ידי הבנק לבדוק טענת לקוחה בדבר זיוף חתימותיה על גבי הודעות משכון והסכמי הלוואה. חוות הדעת הנגדית, שהוגשה מטעם החייבת, נפסלה על הסף, בין היתר עקב זאת שהמומחית התייחסה למסמכים כאותנטיים למרות שלא נשאו כלל חתימה של הנבדקת וכן לא התייחסה למסמכים רבים נוספים לצורך הבדיקה, למרות שעמדו בפניה אותם מסמכים מתוך חוות הדעת הנגדית.
כב' השופט אברהם יעקב (מחוזי מרכז, 23.2.11), ה"פ 5095-07-08, יהודית פינטו נ' בנק הפועלים בע"מ.
מן הראוי לציין, שכאשר קיימות ואריאציות רבות בחתימות הנבדק, יש צורך לקבל כמות גדולה יותר של חתימות להשוואה. אי לכך, קיימת חשיבות רבה לבדוק באיזו מידה הסתמכו שני המומחים על אותם המסמכים. לעיתים קרובות קורה, שאחד מהמומחים בוחר במודע להשמיט מסמכים מסוימים מחוות דעתו, משום שאין אלה תואמים למסקנתו, או שאחד מהצדדים "מעלים" מהמומחה מסמכים חשובים להשוואה, משום שאלה עלולים לחשוף נתונים שאינם נוחים לו.
לעיתים, נדרש מהמומחה לבדוק טענת זיוף בחתימה קריאה, הכתובה בשפה זרה. נשאלת השאלה, האם מסוגל המומחה להתמודד עם ניתוח חתימה קריאה בשפה זרה לו. בעניין זה, הביע כב' השופט העליון מצא את דעתו:
ע"א 4200/92 נינט ארשם מעלוף נ' וידא: "אי ידיעת השפה בה נכתבה החתימה, אינה פוגמת או מחלישה את חוות הדעת."
אמנם הבדיקה עצמה הנה טכנית, תוך התייחסות לחתימה כאל קווים וצורות, אך לעניות דעתי, מן הראוי שהמומחה יכיר את תקן האותיות באותה השפה וידע מהי דרך הכתיבה המקובלת.
באחד מהמקרים, מומחית התבקשה לבדוק טענת זיוף של חתימה בערבית, הכתובה בצורה קריאה. מאחר שהמומחית שלטה בקריאה ובכתיבה של השפה הערבית, היה באפשרותה להיעזר בכישוריו לצורך בדיקה זו. לעומת זאת, המומחית הנגדית נתחה את כל החתימה משמאל לימין, במקום מימין לשמאל, כנהוג בשפה הערבית, ולא הכירה את תקן הכתיבה של האותיות בערבית. כתוצאה מכך, לא היה כל קושי להוכיח בחקירה הנגדית, שכל חוות הדעת לקויה ולפסול אותה על הסף.
לסיכום, בבחירת המומחה להכנת חוות הדעת לבית המשפט , יש להעניק חשיבות, הן לרקע המקצועי שלו ולהגינותו המקצועית, והן ליכולתו להכנת עורך הדין לחקירה הנגדית ומציאת נקודות התורפה בחוות דעת המומחה.
• הכותבת היא גרפולוגית מוסמכת.
