עיכוב ביצוע עונשו של הנשיא לשעבר, קצב, הפתיע רבים, שכן בדרך כלל לא מקובל לעכב ביצוע עונשי מאסר ממושכים, ואין ספק כי עונש של שבע שנות מאסר הוא ממושך ועיכובו חריג.
אולם, מקריאת החלטתו המפורטת של כב' השופט דנציגר עולה, כי הנימוק המרכזי העומד בבסיס החלטת עיכוב הביצוע הוא סיכויי הערעור להתקבל.
השופט דנציגר מתייחס לערעורו של קצב בכל הנוגע להרשעתו בעבירות האינוס, הן העבירות החמורות, אשר מטבע הדברים ההרשעה בהן הובילה לתוצאה העונשית של מאסר ממושך, וקובע כי על פניו, אין להתעלם מכובד טענותיו של קצב לעניין הרשעתו.
אמנם הרשעתו של קצב בעבירות האינוס מבוססת על האמון שנתנו שופטי בית המשפט המחוזי בעדותה של המתלוננת, ומנגד חוסר האמון בגרסתו של קצב. כידוע בית משפט הדן בערעור אינו נוטה להתערב בקביעות מהימנות, שכן אין הוא שומע את העדים. ואולם, השופט דנציגר מתייחס למספר נקודות בהן על פניו לא ניתן כל משקל לראיות הגנה מטעמו של קצב, אשר יכול והיו סותרות את גרסת המתלוננת ומשפיעות על ההתרשמות מאמינותה.
בית המשפט: סיכויי הערעור אינם משוללי יסוד
השופט דנציגר מתייחס בעיקר לטענות האליבי של קצב לעניין מעשי האונס בלשכתו של קצב בתל-אביב בעת שהיה שר התיירות ובמלון בירושלים, וקובע כי טענותיו של קצב בעניין האליבי אינן משוללות יסוד לכאורה.
קביעה חשובה נוספת של השופט דנציגר היא כי החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות על הסף את טענתם החלופית של באי כוחו של קצב לבחון האפשרות של יחסים בהסכמה (טענה שעמדה בניגוד לגרסתו של קצב, אשר מלכתחילה הכחיש קיום יחסי מין לחלוטין) טעונה ליבון נוסף על ידי ערכאת הערעור. זאת, לאור גישה פסיקתית לפיה, בנסיבות מסוימות אף אם הנאשם עצמו לא העלה טענת הגנה חלופית, על בית המשפט לבחון את היתכנותה.
לאור כל זאת, השופט דנציגר קובע כי סיכויי הערעור בכל הנוגע לעבירות האינוס אינם משוללי יסוד כלשהו, ובצירוף העובדות כי קצב היה משוחרר לאורך כל ההליך ללא כל תנאי מגביל, וכי לא נשקפת ממנו עתה כל מסוכנות, נתקבלה ההחלטה על עיכוב ביצוע העונש עד להחלטה בערעורו.
מובן מאליו כי קביעותיו של השופט דנציגר הן לצורך בקשת עיכוב הביצוע בלבד. השופט מדגיש מספר פעמים בהחלטתו כי אינו "קובע מסמרות" ואינו יורד לעומקם של דברים שיבחנו על ידי הרכב שופטי הערעור, אך דומה שיש בהחלטתו משום אמירה ברורה לגבי סיכויי הערעור.
מובן שיתכן כי לאחר שמיעת הערעור על ידי ההרכב ובחינת כלל הראיות לעומקן, התוצאה לא תשתנה והערעור ידחה. אולם דומה כי אין ספק שעמידתו של קצב בפני הרכב הערעור כאדם חופשי ולא כאסיר הנה משמעותית, ויש בה כדי לשפר את נקודת הפתיחה שלו.
* הכותבת היא מומחית למשפט פלילי ומנהלת פורום עבריינות נוער בפורטל משפטי.
