בית משפט השלום בירושלים דן לאחרונה בתביעה להפרת הבטחת נישואין.
התובעת (הכלה) והנתבע (החתן) החליטו להתחתן, וקבעו מועד לחתונה, לתאריך 29.3.2007, אולם בסופו של דבר החתונה בוטלה.
הצדדים חלוקים לגבי נסיבות הביטול. לטענת התובעת, ב-22.3.2007, שבוע לפני מועד החתונה, הנתבע שלח לה s.m.s (מסרון), בו הוא הודיע לה, ללא כל נימוק, כי הוא מבטל את החתונה.
על כן, היא נאלצה להגיש את התביעה נגדו, שכן ביטול החתונה גרם לה ולמשפחתה נזק כלכלי ונפשי רב. לדברי התובעת, בתמיכת משפחתה, היא זו שנשאה בהוצאות החתונה, בכללן המקדמה לאולם האירועים בו היתה אמורה להתחתן עם הנתבע, שמלת הכלה, שירות ליום החתונה, בגדים לבני המשפחה, פתיחת תיק ברבנות, הזמנות לחתונה ואף הכנת שיר הפתעה לחתונה בעלות של 450 שקלים.
רוצים לשאול שאלה? היכנסו עכשיו לפורום משפחה
הנתבע טען מנגד, כי החתונה בוטלה בשל התנהגות התובעת, ולאחר שהם רבו וצעקו אחד על השני. עוד טען הנתבע, כי הוא זה שנשא בהוצאות החתונה. לדבריו, הרקע לתביעה הוא העובדה שהוא נישא וחי באושר עם אשתו מספר חודשים לפני שהוגשה התביעה, וכחודש לפני שהוגשה, נולד לו בנו הבכור.
התנהגות שני הצדדים גרמה להפרת החוזה
השופטת עירית כהן קבעה, כי הראיות לא תומכות בגרסת התובעת לפיה הנתבע החליט על ביטול החתונה ללא כל התראה וללא כל הודעה מראש. "הרושם המתקבל הוא", כתבה השופטת בפסק הדין, " כי ביטול החתונה נעשה על ידי הנתבע וזאת על רקע התנהלות שני הצדדים קודם לביטול, לרבות ויכוחים וריבים ביניהם".
השופטת קבעה, כי כפי שנפסק בעבר, הבטחה לנישואין היא חוזה מחייב, ומי שמפר אותו אחראי לפצות את הצד השני. אולם, עוד נפסק כי כאשר שני הצדדים תרמו לנזק, או להפרה של החוזה, בהתנהגותם, יש לחלק את האחריות ביניהם ולא להטילה על צד אחד בלבד.
השופטת ציינה, כי במקרה הנדון התנהגות שני הצדדים היא שגרמה להפרת החוזה. אולם, בהתחשב בכך שלא מדובר בהתנהלות חדשה בין הצדדים או בנתונים שהנתבע לא ידע או לא היה ער להם כאשר החליטו השניים להתחתן, יש לקבוע כי אחריות הנתבע גדולה יותר מזו של התובעת, ולכן עליו לפצותה בשל ביטול החתונה, אך לא במלוא הפיצוי שהיה מגיע לה אילו הנתבע היה מבטל את החתונה "סתם כך", ללא כל סיבה, כפי שטענה.
בהתאם לאמור, השופטת חייבה את הנתבע לפצות את התובעת ב-15,000 שקלים בלבד. " אין ספק כי לתובעת נגרמה עגמת נפש עקב ביטול החתונה", כתבה השופטת, "... אולם מהראיות עולה כי התובעת הפריזה בתיאור הנזק הנפשי שנגרם לה.
בנוסף, חויב הנתבע לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסכום של 4,000 שקלים ולהחזיר לה את הוצאות המשפט ששילמה.
(ת"א 22167-08 נ.ת. נ' ת.כ.)
