בית המשפט המחוזי בירושלים דן בתביעה בנזיקין בשל רשלנות רפואית, אשר מיוחסת לשירותי בריאות כללית שביטויה באי אבחון במועד, של פקקת בווריד המזנטריאלי (הווריד המוביל דם מהמעי אל הכבד) אצל התובע - רופא במקצועו, דבר שגרם לצורך בניתוח נוסף, ולנזקים בריאותיים רבים לתובע.
בית המשפט קיבל את התביעה, בקובעו כי הייתה רשלנות, וחייב את שירותי בריאות כללית לפצות את התובע בסך של 1,629,928 ₪.
רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום רשלנות רפואית
השופט ד"ר משה דרורי דן בתביעה של רופא, אשר טען כי הרופאים מטעם שירותי בריאות כללית
התעלמו ואף התייחסו באופן בלתי מקצועי לתלונותיו ולהידרדרות שחלה במצבו, במהלך התקופה שבין הניתוח הראשון לבין הניתוח השני, שאת שניהם עבר בבית החולים בילינסון בעקבות גידול ממאיר שאובחן בבטנו.
התובע טען, כי הנזקים החמורים נגרמו כתוצאה מאיחור באבחנת המחלה ממנה סבל. לדבריו, אילו החשד לקיומה של הפקקת התוך וורידית היה עולה בשלב מוקדם יותר, כי אז היה ניתן לטפל בה בזמן גילויה, עוד לפני שהתהליך הנמקי הגיע לצורך לכרות את חלק הארי מהמעי הדק שלו.
כיום, בעקבות כריתת חלק המעי הדק, סובל התובע מתסמונת המעי הקצר, הכוללת, בין היתר, חוסר אפשרות, או קשיים ניכרים, בהליך הספיגה של המזון, שאינו מבוצע באופן תקין. כמו כן, התובע סובל מגזים ומכאבי בטן קשים. הפרעות אלו, גרמו לתובע פגיעה משמעותית באיכות חייו.
מכאן, תביעתו של התובע לפיצוים כספיים, בשל הנזק שהסב לו האיחור באבחנה האמורה.
הצוות הרפואי התרשל
השופט ד"ר דרורי דן בשאלות שהתעוררו בתביעה, אשר עוסקות בהגדרתה ובתחומיה של חובת הזהירות, המוטלת במסגרת יחסי רופא - מטופל.
נקבע, כי חובת הזהירות המושגית והקונקרטית ששירותי בריאות כללית חבה בה כלפי התובע- הופרה.
השופט ציין בפסק הדין מספר מחדלים בדרך הטיפול בתובע, ובכללם הדגיש, כי:"יש לראות בחומרה את העובדה כי התובע לא נשלח לביצוע כל בדיקה הדמייתית, שיכולה הייתה, ולוּ בהסתברות נמוכה, לסייע לאבחנה הנכונה בעניינו".
השופט פסק, כי היה על הצוות הרפואי להתאמץ ולשלול כל אחת מהאבחנות המבדלות, דבר אשר לא נעשה בעניינו של התובע.
נקבע, כי הרופאים התרשלו בטיפול בתובע, בכך שהתנהלו בצורה לא מקצועית, ולא ערכו מספיק בדיקות. בהמשך נפסק, כי הוכח הקשר הסיבתי בין האיחור באבחנה ליבן הנזק שנגרם לתובע, שכן הוכח כי אבחנה מוקדמת של הפתולוגיה, הייתה יכולה לעצור את התהליך המתקדם והמתרחב של הטרומבוזיס, ולאפשר כריתה של חלק מעי קטן משמעותית יותר מזה שנכרת בפועל.
באשר להיקף הנזק שנגרם לתובע, השופט בחן את ראשי הנזק הרלוונטיים: הפסד השתכרות לעבר, הפסד השתכרות לעתיד, "השנים האבודות", עזרת הזולת ,הוצאות רכישת תוספי מזון, קיצור תוחלת חיים , כאב וסבל והוצאות, ופסק לתובע סכום של 1,629,928 ₪.
רוצים לקרוא את פסק הדין? תקדין - פסק דין
(ת"א 7336-05 ד`ר קרייזמן נ' שירותי בריאות כללית)
