לאחרונה ייצג משרד הח"מ בעל שהתגרש מאשתו. לזוג ארבעה ילדים, הגדול מעל גיל 18 והקטן בן למעלה מ-10 שנים. בהסכם הגירושין הראשון, הסכימו בני הזוג כי הילדים יעברו לחזקת אמם, בישוב מרוחק כמה עשרות קילומטרים מביתם, והאב ישלם 5,000 ₪ בחודש מזונות ילדים.
כן הוסכם, כי כל החלטה בנוגע לילדים תיעשה תוך התחשבות מירבית ברצונם, בהתאם לגילם ומידת בגרותם.
כשהמציאות לא תואמת את ההסכם
בפועל, הילדים לא הסכימו לעזוב את ביתם ואת סביבתם המוכרת ולעבור למקום חדש ולמסגרות חדשות, והם נשארו עם האב. הצדדים הגישו תביעות הדדיות למשמורת. במקביל, האם הגישה תביעה לתשלום דמי המזונות שנקבעו בהסכם ופתחה תיק הוצאה לפועל לגבייתם. האב בתגובה הגיש תביעה להפחתת המזונות, שכן לא היתה כל הצדקה לשלם דמי מזונות כאשר הילדים בפועל שוהים איתו והוא דואג באופן ישיר לצרכיהם.
לאחר שנתיים של הליכים משפטיים מייגעים, אשר הסבו צער וסבל לכל הצדדים, הסתיימה לאחרונה הפרשה בפסק-דין בהסכמה בין הצדדים. בפסק-הדין נקבע, כי הילדים ישארו אצל האב, שלא ישא בתשלום דמי מזונות, ותוך ויתור הדדי על כל התביעות של הצדדים. התנהלותה של האם והתעקשותה על תשלום המזונות, גרמה לכך שיחסיה עם הילדים הדרדרו, עד שהילדים ניתקו כל קשר עם אמם. במקרה זה, האם ניצלה את זכויותיה בחוק לתביעת מזונות קטנונית, שנועדה בעיקר לפגוע בבעל, והתנהלותה זו עלתה לה ביחסים עם הילדים, ועמדה לה לרועץ בעיני השופט בתיק. לבסוף, דקות ספורות לפני חקירתה בחקירה נגדית של הח"מ, נשברה האם וויתרה על כל תביעותיה, בתמורה לקבלת ילדיה בחזרה וחידוש הקשר עמם. במסגרת פסק-הדין, בנוסף להסכמה על העברת המשמורת על הילדים לאב ופטור מוחלט מתשלום מזונות, הזוג הופנה לטיפול משפחתי, לשיקום היחסים בין האם לילדיה.
רצון הילד - טובת הילד?
לרצון הילד והעדפתו להתגורר עם אחד ההורים, ינתן משקל ביחס לגילו של הילד ומידת בגרותו. רצונו של ילד רך בשנים כמעט שלא ילקח בחשבון, בעוד שעמדתו של נער מתבגר תקבל משקל משמעותי ומכריע בהחלטות לגביו. מה גם שבאופן פרקטי, לא ניתן או ראוי לכפות על בני עשרה היכן לגור ולאיזה בית לחזור.
תקנה 258לג'2 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת, כי בהליכים שונים הנוגעים לילד, וביניהם הליכים שעניינם חלוקת המשמורת בעת גירושין, בית המשפט "יתן לילד הזדמנות להביע את רגשותיו, דעותיו ורצונותיו בעניין הנדון לפניו (להלן – שמיעת הילד) וייתן להם משקל ראוי בהחלטתו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד...".
שמיעת רצון הילד מעוגנת גם בסעיף 12 לאמנת זכויות הילד הבינלאומית, עליה חתומה מדינת ישראל משנת 1991. סעיף זה קובע כי: "מדינות החברות באמנה מחויבות להבטיח לילד אשר מסוגל לחוות דעה משל עצמו את הזכות להביע דעה זו בחופשיות בכל עניין הנוגע לו, וזאת תוך מתן משקל ראוי לדעותיו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו".
התקנות קובעות הוראות שונות המדגישות את הרגישות והעדינות הנדרשות בעת שמיעת הילד. בפועל כיום במרבית התיקים, בעיקר בצפון הארץ, לאחר הגשת בקשה מתאימה, ילדים נפגשים עם השופט הדן בתיק, באווירה פחות מלחיצה מהאווירה השוררת באולם בית-המשפט, למשל בלשכת השופט. בהתאם להלכה הפסוקה, ישנה התחשבות רבה ואף מכרעת ברצונם, הכל בכפוף לטובתם.
כאשר ההורים מסכימים ביניהם על חלוקת משמורת מסוימת, אך הילדים "מצביעים ברגליים" היכן הם רוצים להתגורר, יש בכך כדי להשפיע ואף לשנות לחלוטין את מה שהוסכם בין ההורים בהסכם הגירושין.
חובת תשלום המזונות ביחס למשמורת
חובת תשלום המזונות נקבעת בהתאם לדין האישי, ובמקרה של בני זוג יהודים, לפי ההלכה היהודית. לפי ההלכה, החובה לדאוג לצרכי הילדים ולזון אותם, מוטלת במלואה על האב, הן במהלך הנישואים והן לאחר הגירושין. בעבר, ברוב המקרים, החזקה על הילדים היתה מסורה לאם, ולאב נקבעו הסדרי ראיה למפגש עם הילדים. האב שלם דמי מזונות בהתאם להוצאות גידול הילדים, לידי האם.
עם השנים, לאור השינויים בחברה ורוחות השוויון, והשינוי בחלוקת האחריות ההורית, לפיה לאב חלק משמעותי יותר בגידול הילדים, זוגות רבים מסכימים על משמורת משותפת על הילדים, והילדים מחלקים את זמנם בין שני בתי ההורים. יחד עם זאת, לא תמיד היה בחלוקה זו להשפיע על חובת תשלום המזונות שהוטלה עדיין במלואה על האב.
בשנים האחרונות, יותר ויותר פסיקות של בתי המשפט לענייני משפחה, מכירות בהשפעה שיש לחלוקת המשמורת, רמת ההכנסה של ההורים וגורמים נוספים, על החובה לשאת בתשלום המזונות. קרי, לא יתכן שאב שילדיו מבלים בביתו מחצית מזמנם, או אב שהכנסתו פחותה משמעותית משל האם, עדיין יעביר לאם דמי מזונות בשיעור מלא. בפסקי-דין רבים הופחת שיעור המזונות שהוטל על האב באופן יחסי, לאחר שקלול כל הגורמים שיש בהם כדי להשפיע על המזונות, ובכללם חלוקת הזמן ההורי והכנסות ההורים.
פסיקת בתי המשפט לענייני משפחה אינה אחידה, וכל מקרה מוכרע לגופו בהתאם לנסיבותיו המיוחדות, אך ניתן להבחין במגמה ברורה של החלת ערכי שוויון בדרכים יצירתיות, במטרה להפוך את חיוב המזונות לשוויוני יותר, הגם שכלל הבסיס לפיו האב נושא במזונות במלואם, עודו קיים. מגמת השוויון בפסיקות בתי המשפט לענייני משפחה הובילה להפחתה משמעותית מהתשלום במזונות במקרים מסוימים ואף לפטור מלא מתשלום המזונות במקרים אחרים.
כשהילדים "מנסחים" את הסכם הגירושין
במקרה הנדון, הילדים בהתנהגותם ובסלידתם בהתנהלותה של אמם, הכריעו בעצמם את המצב בין בני הזוג והובילו לכך שלהורים לא היה מנוס מלהגיע להסכמות חדשות המשקפות את רצון ילדיהם. מבלי שבית המשפט נדרש להכריע בתביעות, ובטרם ניתנה הזדמנות לשופט לשמוע את הילדים, הבינו כל הצדדים כי מוטב לעגן את ההסכמות לפיהן פועלים הצדדים בפועל, בצורה מסודרת.
חשוב מכל, רצון הילדים נשמע, טובת הילדים נשמרה, והמשמורת נותרה בידי האב. נסיונה של אמם ליהנות מהזכויות שמקנה לה החוק, ומכך שחובת תשלום המזונות עודה מוטלת במלואה על האב, לא צלח, והאב אשר נושא בפועל בכל הוצאות גידול הילדים ממילא, קבל פטור מהעברת כספים לגרושתו ללא כל בסיס והצדקה.
יש לקוות, כי בשנים שנותרו לילדים כקטינים, יצליחו בני המשפחה לשמור על קשרים תקינים, והילדים יאותו לסלוח לאם על התנהלותה, אשר נבעה בעיקר ממניעים רגשיים, ולשקם את היחסים ביניהם.
