פלוני ואלמוני חברי ילדות טובים החליטו לשתף פעולה בעסקי המקרקעין, והקימו לצורך כך חברה שהינה תאגיד מקרקעין. פלוני החזיק, באמצעות חברה בבעלותו, ב- 90% ממניות החברה שהוקמה, ואלמוני החזיק, באמצעות חברה בבעלותו ב- 10% בלבד. משרד הח"מ ייצג את בעלת מניות המיעוט בחברה ואת אלמוני בעל השליטה בה, בתביעה שהוגשה כנגדם על ידי בעל מניות הרוב בחברה, שמהותה דרישה לחייב את בעלי מניות המיעוט להשקיע כספים בחברה פרו-רטה (דרישה להשקעת כספים בחברה באותו יחס המניות המוחזקות ע"י בעלי המניות בחברה) בהתאם להשקעה שהשקיע לכאורה בעל מניות הרוב.
קודם לבירור התביעה נשוא העניין, התבררה תביעה קודמת בין הצדדים; אשר נסבה סביב סכומי כסף שבעלת מניות המיעוט העבירה לפלוני, בעל השליטה בבעלת מניות הרוב שטענה, כי מדובר בסכומי השקעה שהיה על בעלת מניות המיעוט להשקיע בחברה בהתאם לחלקה היחסי בהחזקת המניות, ואילו אלמוני ובעלת מניות המיעוט טענו כי מדובר בהלוואה חברית בלבד, אותה פלוני ובעלת מניות הרוב נדרשים להחזיר. בית המשפט המחוזי קבל את טענת אלמוני ובעלת מניות המיעוט, כי מדובר בהלוואה חברית, דחה את טענת פלוני בעלת מניות הרוב, וחייבם בהשבת ההלוואה לבעלת מניות המיעוט, שהסתכמה בלמעלה מסך של 3.5 מיליון ש"ח.
או אז, וכפועל יוצא מפסק דין זה, נולדה מחלוקת חדשה, נשוא העניין, אשר נסבה סביב טענת בעלת מניות הרוב, כי אם הכספים שהושבו לבעלת מניות המיעוט הינם כספי הלוואה ולא כספי השקעה כפי שסברה עד כה, הרי שעל בעלת מניות המיעוט להשקיע בחברה כספים פרו רטה ובסך של כ- 6 מיליון ש"ח, ביחס לסכום ההשקעה הנטען שהושקע ע"י בעלת מניות הרוב, ואשר הוערך בצירוף הפרשי ריבית והצמדה נכון למועד הגשת התביעה בסך של כ-60 מיליון ₪.
מנגד בעלת מניות המיעוט טענה , כי השקיעה את הסכום אותו נדרשה להשקיע בהתאם להסכם המייסדים, וכי כל החלטה נוספת בעניין השקעות נוספות או הלוואות בעלים לא התקבלה בהתאם לאמור והמוסכם בהסכם המייסדים בהחלטת אסיפה כללית ובהסכמתה. בית המשפט אשר שקל לעומק את השתלשלות האירועים, יחסי הצדדים, הסכם המייסדים ולשון החוק, דחה את התביעה כנגד בעלת מניות המיעוט. פסק הדין נוגע בכמה מהסוגיות המרכזיות בדיני חברות, להלן נסקור מקצת מהן.
הרמת מסך ההתאגדות
התביעה הוגשה כנגד בעלת מניות המיעוט בחברה, וכן באופן אישי כנגד אלמוני המחזיק בכל מניותיה. כבר בפתח פסק הדין, הבהיר בית המשפט, כי אין כל עילה לחיוב אישי של אלמוני, וכי חרף המעורבות האישית העמוקה בהשתלשלות האירועים, והשפעת יחסי הצדדים על ההתרחשויות, אין כל מקום להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את אלמוני באופן אישי, וכי לגבי כל תביעה שיש לחברת הרוב נגד חברת המיעוט, עליה לנקוט הליכים נגד חברת המיעוט בלבד, ולהשאיר את בעל המניות בה, למרות מעורבותו הרבה, מחוץ לעניין.
הסכם המייסדים
בעת הקמת חברה, צריך הסכם המייסדים להסדיר קשת סוגיות העולות מפעילותה של החברה, ובכלל זה את היקף ומנגנון גיוס הכספים לחברה, השקעות הבעלים וסיווגן, מנגנוני קבלת ההחלטות בחברה ובכלל זה גיוס השקעה או הקמת הלוואות בעלים, כל זאת על ידי דירקטוריון החברה והאסיפה הכללית. הסכם טוב חייב להיות מפורט, צופה פני עתיד, לימים "אפורים" בהם יעלו היחסים בין בעלי המניות על שרטון, כך שהתנהלות החברה תהיה מוסדרת וודאית.
במקרה הספציפי הסכם המייסדים קבע, כי בעלי המניות ישקיעו סך של 200,000 $ בחלוקה יחסית למספר המניות, קרי: בעל מניות המיעוט נדרש להשקיע סך של 20,000 $ בלבד.
מעבר לכך, בהסכם המייסדים נקבע במפורש כי: "כל סכום שישולם ע"י הצדדים להסכם זה מעבר למתחייב ... יהיה בהסכמת הצדדים ויסווג כתשלום פרמיה על חשבון הון המניות או כהלוואות בעלים - הכל לפי החלטת הדירקטוריון של החברה".
בית המשפט בחן כבר בתביעה הקודמת העברות כספים שנעשו בין הצדדים, ולאחר בחינת הנסיבות, קבע כי כספים אלו אינם כספי השקעה בחברה, אלא ניתנו כהלוואה אישית על בסיס יחסי חברות. בתביעה חדשה זו, בית המשפט התבסס על כך שהסכם המייסדים לא אפשר גיוס כספים נוספים לחברה מבעלי המניות ללא הסכמתם ומבלי שנתקבלה החלטת דירקטוריון, שתקבע מראש אם מדובר בפרמיה על חשבון הון המניות או הלוואת בעלים, ותאושר ע"י האסיפה הכללית, כאמור בהסכם המייסדים. מעבר לכך, ביהמ"ש אמץ את טענות בעלת מניות המיעוט, כי לא היתה כל אינדיקציה לכך שגם בעלת מניות הרוב השקיעה בהיקף דומה בחברה. כתב התביעה לא היה ברור דיו, ולא ניתן היה להבין האם העברות הכספים לחברה נעשו כהשקעה נוספת או כהלוואה ואם בכלל הועברו כספים לצורכי החברה. בנוסף, הדיווחים החשבונאים של החברה היו חסרים ומפוזרים, ולא נתנו תמונה שלמה של המצב הכלכלי בחברה באופן שאפשר מעקב אמיתי אחר הכספים שזרמו לזכות או לחובת החברה, מקורם ומהותם.
זאת ועוד, העד היחיד מטעם התובעות היה פלוני, שהנו בעל השליטה בבעלת מניות הרוב בחברה, ואשר כהן כדירקטור יחיד בזמנים הקובעים, וקבל את כל החלטות הדירקטוריון שהיה בהן לכאורה לחייב את בעלת מניות המיעוט. בעלת מניות הרוב לא העידה את רואה החשבון של החברה, ולא נתנה תמונה מספיק ברורה שהיה בה בכדי להסיק, מהו העיגון המשפטי עליו מבקשת היא להתבסס, אשר יש בו כדי לחייב את בעלת מניות המיעוט.
סעיף 20(ד) לחוק החברות
התובעות ניסו להוכיח לבית המשפט, כי היתה הסכמה של בעלת מניות המיעוט להכניס כספים נוספים לחברה. סעיף 20 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, מאפשר לחברה לשנות את התקנון ברוב רגיל של בעלי המניות באסיפה כללית, או ברוב אחר הקבוע בתקנון. סעיף זה לכאורה עשוי לפגוע בבעלי מניות המיעוט, שכן בכוחם של בעלי הרוב לקבל החלטות המחייבות את בעלי המיעוט, אף אם הם מביעים התנגדותם לעניין, בשל נחיתותם המספרית. סעיף 20(ד) נועד להגן על בעלי מניות המיעוט, ומונע אפשרות לקבל החלטה שתחייבם לרכוש מניות נוספות או להגדיל את אחריותם בחברה ואת השקעתם בה ללא הסכמתם.
במצב דברים זה, נפרשת הגנה על בעלי המיעוט, והרוב אינו יכול לכפות עליהם הגדלת השקעתם, הגדלת החזקתם במניות, או כל החלטה בעלת השפעה כלכלית ללא הסכמתם המפורשת. בית המשפט סקר את התנהלות הצדדים, וקבל את עמדת בעלת מניות המיעוט כי לא ניתנה הסכמתה להגדיל את השקעתה בחברה ע"פ דרישת הסכם המייסדים. יתרה מכך, נקבע כי החלטתו של פלוני בתפקידו כדירקטור יחיד, שהתקבלה באופן רטרואקטיבי שנים לאחר העברות הכספים האמורות, המחייבת את חברת מניות המיעוט להגדיל את השקעתה בחברה, נטולת תוקף, נעשתה לצורך התביעה בלבד, ואין בה בכדי לחייב את חברת מניות המיעוט.
מקור חיוב אחר
התובעות העלו טענות לפיהן ניתן לחייב את חברת המיעוט, בהתחשב בכך שהציגה מצג שווא לפיו בכוונתה להשקיע סכומים נוספים. נטען, כי חברת המיעוט הטעתה את חברת הרוב, כי היא התנהלה בחוסר תום לב כלפיה ואף התעשרה שלא כדין על חשבונה. סעיף 192 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 קובע, כי בעל מניות ינהג כלפי החברה בדרך מקובלת ובתום לב, וימנע מניצול לרעה של כוחו. בית המשפט סקר את התנהלותו של בעל מניות המיעוט אל מול התנהלותם של הגורמים האחרים בחברה, מול מכלול הראיות שהוצגו בפניו, ודחה את כל טענות התובעות.
לסיכום - מלחמה קשה בביהמ"ש ודחיית התביעה
תביעות בין חברות ובין בעלי מניות לרוב יקרות מורכבות וסבוכות, וכוללות התנהלות כלכלית ואישית הנפרשת על פני שנים (יצוין, כי במקרים רבים ניתן למונען באמצעות ייצוג מקצועי בעת עריכת מסמכי ההתאגדות של החברה במועד הקמתה או במהלך חייה). יש צורך להתחקות אחר הוראות החוק החלות, מסמכי ההתאגדות, הסכם המייסדים, התקנות, הסכמות נוספות אם היו, יחסי הצדדים ומכלול הנסיבות השייכות לעניין.
הייצוג בתביעות אלו מחייב, בראש ובראשונה את הבנת הצורך של הלקוח, בקיאות, ירידה לפרטים, יצירתיות, מומחיות, והבנה עמוקה של הפן המסחרי והמשפטי של דיני החברות. לאחר מלחמה של ממש בבית המשפט ועימות העד היחיד של התובעות אל מול העובדות, עלה בידי הח"מ להביא לדחיית תביעה בסך של כ-6 מיליון ₪ במלואה הן כנגד בעלת המניות המיעוט והן כנגד החבר באופן אישי. מעבר להסכם המייסדים, החוק וההתנהלות הכלכלית, נראה כי בבסיס התביעה עמדו בעיקר יחסים חבריים שהגיעו לקיצם.
(ת.א. 1729/08 חמשק נכסים והשקעות בע"מ ואחר' נ' א.ש. דודי נכסים והשקעות בע"מ (מחו'-ת"א)
*עו"ד ארז הס הינו שותף מייסד במשרד עורכי-הדין דורון-הס ושות', ועוסק בליטיגציה במשפט מסחרי ודיני חברות.
