הגשת כתב האישום מהווה למעשה חוליה בהליך הפלילי, אשר יוצא לדרך ברגע שמתעורר החשד לביצוע עבירה ונפתחת החקירה המשטרתית.
העמדה לדין - בסיום החקירה, חומרי החקירה עוברים לגוף המוסמך להגיש את כתב האישום, ככלל, בעבירות חמורות לפרקליטות המחוז ובעבירות קלות יותר לתביעה המשטרתית. בעבירות פשע, הרשות אליה עבר חומר החקירה אמורה לשלוח לחשוד הודעה על כך, אלא אם פרקליט המחוז או ראש יחידת התביעות קבע כי יש מניעה, או אם החשוד נתון במעצר והוגש כתב אישום בתקופת מעצרו. החשוד רשאי לפנות, תוך 30 יום מקבלת ההודעה, בבקשה להמנע מהגשת כתב האישום. לאחר קיום השימוע, מתקבלת ההחלטה האם להגיש כתב אישום כנגד החשוד ועל אילו עבירות.
מי מוסמך להגיש כתב אישום?
הצדדים להליך הפלילי הם מדינת ישראל כמאשימה, נגד החשוד, שהופך עם הגשת כתב האישום לנאשם (למעט במקרים של קובלנה פרטית, בהם המאשים הוא אדם פרטי). מדינת ישראל מיוצגת בהתאם לחוק על-ידי תובע המוסמך לנהל את התביעה מטעם המדינה, שיכול להיות היועץ המשפטי לממשלה, רשות התביעה המשטרתית, הפרקליטות, או גוף אחר שהוסמך על-ידי המדינה, כמו למשל, המשרד להגנת הסביבה.
לאחר בחינת חומר החקירה, אם התובע סבור, כי הראיות מספקות להוכחת אשמה ונסיבות העניין מצדיקות העמדה לדין (עניין לציבור), הוא יעמיד את החשוד לדין, ויגיש כתב אישום לבית המשפט המוסמך.
בעבר, חומר חקירה בעבירות מסוג פשע עבר לפרקליטות, ובעבירות שאינן מסוג פשע, החומר לתביעה המשטרתית. כיום, לכלל זה חריגים רבים ופרקליטות המחוז מוסמכת להעביר תיקים לתביעה המשטרתית או להשאיר תיקים שבסמכות התביעה המשטרתית לטיפול הפרקליטות.
פרקליטות המדינה מורכבת מלשכה ראשית ומפרקליטויות מחוז. הפרקליטות הפלילית המחוזית נחלקת למחוז צפון, מחוז חיפה, מחוז ת"א - פלילי, מחוז ת"א - מיסוי וכלכלה, מחוז מרכז, מחוז ירושלים ומחוז דרום, והיא הגוף המוסמך בפרקליטות להגיש כתבי אישום.
התביעה המשטרתית היא חטיבה במשטרת ישראל המופקדת על ניהול ההליכים הפליליים, והיא מורכבת משבע יחידות תביעה, אחת ארצית ושש מחוזיות. בפועל, התביעה המשטרתית מגישה כ-90% מכתבי האישום, ולא אחת נטען כי היא מוטה מעצם היותה חלק מהמשטרה, הגוף החוקר והמעיד. בעבר התקבלה החלטת הממשלה להפריד את התביעה המשטרתית מהמשטרה, לאחדה עם הפרקליטות ולהעבירה למשרד המשפטים, אולם החלטה זו טרם יושמה.
בנוסף, ישנן מחלקות האמונות על טיפול בעבירות מסויימות, כמו המחלקה הכלכלית של פרקליטות המדינה - מחלקה ייעודית המתמחה באכיפת עבירות צווארון לבן, בעיקר בתיקים כלכליים מורכבים במיוחד (משפטית ועובדתית) או בעלי חשיבות משפטית ציבורית מיוחדת. המחלקה לחקירות שוטרים המטפלת בעבירות פליליות שעונשן מעל שנה מאסר בהן מעורבים אנשי משטרה, או המחלקה הבינלאומית, העוסקת בפשיעה חוצת גבולות.
סמכויות בתי המשפט
בית-משפט השלום מוסמך לדון בכל עבירה שעונשה קנס או מאסר עד 7 שנים, למעט עבירות צווארון לבן בתנאים מסויימים, ועבירות מסויימות לפי חוק ההגבלים העסקיים, קידום תחרות בענף המזון והשתייכות לארגוני פשיעה. עם השנים, הורחבה סמכותו של בית-משפט השלום, ורובם המוחלט של כתבי האישום מוגשים אליו. בית-המשפט המחוזי מוסמך לדון בכל מה שאינו בסמכותו של בית-משפט השלום (סמכות שיורית) ובערעורים על פסקי-הדין. לבית-המשפט העליון יוגשו ערעורים על פסקי-הדין של בית-משפט המחוזי.
מבנה כתב האישום
פרטים כלליים
כותר כתב האישום יכלול את פרטי בית המשפט אליו הוא מוגש, בהתאם לסמכות העניינית והמקומית, את פרטי המאשימה - הגוף התובע ובאי-כוחה ופרטי הקשר, וכן את פרטי הנאשם, גילו ומענו. ניתן להגיש כתב אישום כנגד מספר נאשמים אם הם היו צד לאותן עבירות או אם הם מעורבים בסדרת מעשים המהווים פרשה אחת.
חלק כללי
לרוב, כתב אישום יפתח במבוא המבהיר "מי נגד מי", ויספק רקע אודות הצדדים המעורבים, אולם חלק זה אינו מתחייב בחוק.
העובדות
על כתב האישום לכלול את העובדות המהוות את העבירה, בציון המקום וזמן העבירה, במידה שהם ידועים, שעל בסיסם הוגש כתב האישום. פרק העובדות הינו חשוב ביותר, שכן לתביעה אפשרות להסתמך על העובדות שצוינו בכתב האישום המהוות פירוט של מכלול נסיבות העבירה. יחד עם זאת, התביעה רשאית לתקן את כתב האישום, לפני פתיחת המשפט ללא אישור בית-המשפט, ולאחר תחילת המשפט, בהחלטת בית-המשפט.
הוראות החיקוק
יש לציין את הוראות החיקוק לפיהן מואשם הנאשם. ניתן לצרף כמה אישומים אם הם מבוססים על אותן עובדות או על עובדות דומות, או אם האישומים מבוססים על סדרת מעשים הקשורים זה לזה ומהווים פרשה אחת.
עדי התביעה
בכתב האישום יש לציין את כל העדים המהווים את התשתית הראייתית להוכחת האשמה. נוסף לעדים שיכולים להעיד על התרחשות העבירה וכן קורבנות העבירה, יש להעיד את נציגי המשטרה המעורבים באירוע ובחקירה, אנשי מקצוע כמו: עובדים סוציאליים ופסיכולוגים, וכן מומחים רפואיים אשר יציגו את עדותם באמצעות תעודות רפואיות. מסמכים אותם ניתן להגיש ללא עדות ראשית של עורכן בהתאם לפקודת הראיות, כמו: תעודות ציבוריות, פירוטי שיחות, או פסקי-דין בערכאות אחרות יופיעו כחלק מרשימת העדים. התביעה רשאית להעיד רק את מי שמופיע ברשימת העדים, ותוכל לתקן את כתב האישום, ולהוסיף עדים לרשימה לאחר פתיחת המשפט רק באישור בית-המשפט. בית-המשפט יאשר את תיקונו של כתב אישום, במידה שהתיקון נחוץ לחקר האמת ולא יגרם לנאשם עיוות דין.
למידע בנוגע לניסוח והגשת כתבי אישום
בקשת חילוט בעבירות סמים
כתב אישום שעניינו עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים יכלול בקשה לחילוט רכושו של הנאשם. בעבירות אחרות, תוגש הבקשה לחילוט הרכוש בנפרד מכתב האישום.
הודעה לבית-המשפט
כאשר התביעה סבורה, כי קיימת אפשרות לבקש עונש מאסר בפועל, עליה להודיע על כך לבית המשפט, בהתאם לסעיף 15א'(א') לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. נאשם העומד בפני עונש מאסר בפועל חייב להיות מיוצג, ואם אינו מיוצג, ימונה לו סנגור מהסנגוריה הציבורית.
הודעה לנאשם
במסגרת כתב האישום, התביעה מודיעה לנאשם על זכותו למינוי סנגור ציבורי לפי סעיף 18(א) לחוק הסנגוריה הציבורית, תשנ"ו-1995.
זימון לדיון
לכתב האישום יתלווה זימון לדיון ההקראה הראשון שיכלול את פרטי בית-המשפט והשופט אליו נותב התיק. לזימון יצורף דף הסבר לנאשם בדבר זכותו להיות מיוצג על-ידי עורך-דין פרטי או לפנות לסנגוריה הציבורית לבדיקת זכאותו לייצוג סנגור ציבורי. כמו כן, תפורט זכותו של הנאשם לקבל את חומרי החקירה שנמצאו בתיק.
