עובדות פסק הדין
בני זוג כרתו ביניהם הסכם גירושין, ולאחר שההסכם אושר וקבל תוקף של פסק דין החליטו הצדדים שלא להתגרש, אלא לחזור לשלום בית. הצדדים שבו לחיות יחדיו תחת קורת גג אחת (בביתם המשותף המקורי, שעל פי הסכם הגירושין היה אמור לעבור לבעלותה הייחודית של האישה), וניהלו משק בית משותף במשך 9 שנים. היחסים ביניהם עלו שוב על שרטון, ואז הגישה האשה תביעה לאכיפת הסכם הגירושין, ואילו הבעל הגיש תביעה לביטולו בטענה כי שני הצדדים ראו את הסכם הגירושין כבטל ומבוטל, וכי למעשה שניהם ביטלו את ההסכם בהתנהגות.
ביטול הסכם
בית המשפט דחה את עמדת הבעל, וקבע כי לא ניתן לבטל הסכם ממון/ גירושין בדרך של התנהגות, אלא הביטול צריך להיות בדרך הקבועה בחוק, (באישור בית משפט) כפי שמאשרים הסכם ממון / גירושין.
עשיית עושר, טעות והטעיה
בעקבות פסק הדין הנ"ל, הגיש הבעל, באמצעות עו"ד שרלי פז (שלא ייצג אותו בהליך הראשון) תביעה המחייבת את האשה להשיב לבעל כספים שהשקיע בבית ובתשלומי המשכנתא, וזאת מכח חוק עשיית עושר ולא במשפט וכן על בסיס טענה מדיני החוזים בדבר טעות והטעיה בכריתת הסכם.
לטענת הבעל, הוא סבר כי ההסכם בוטל, וכי לו ידע שההסכם עדיין תקף והבית יעבור לבעלותה הבלעדית של האשה, הוא לא היה משקיע כספים, כפי שעשה בפועל.
האשה חויבה להחזיר 300,000 ש"ח
סגן הנשיא, השופט נפתלי שילה, קבל את תביעת הבעל, מינה מהנדס שמאי שיבחן את השיפוצים שערך הבעל ואת שווים, וחייב את האישה להשיב לבעל מחצית מתשלומי המשכנתא שהבעל שלם, וכן מחצית משווי השיפוצים שביצע בבית. כאמור, מדובר בסכום כולל של כ- 300,000 ₪. כמו כן בית המשפט חייב את האישה בהוצאות משפט לטובת הבעל.
השופט קבע, כי יש לקבל את עמדת הבעל, כי הוא העביר את הכנסותיו וכספיו מתוך הבנה מוטעית כי יש לו זכויות בבית. "החוזה בהתנהגות שלפיו מעביר התובע את כל הכנסותיו לקופה המשותפת שממנה משולמים תשלומי המשכנתא וכל ההשבחות שנערכו בבית, נעשה בטעות. האשה היתה צריכה לדעת, כי לו ידע האיש כעבור עשר שנים של חיים משותפים, הוא יצא ללא כל זכויות בבית שהוא תרם לשיפוצו ולתשלום המשכנתא שרבצה עליו, הוא לא היה מסכים להעביר אליה את כל הכנסותיו ואף לעמול, להשביח ולשפץ את הבית", כתב השופט הפסק הדין.
השופט קבל גם את הטענה של עשיית עושר ולא במשפט, וקבע בעניין זה כי ע"פ ההסכם, הזכויות בבית שייכות לאשה, והיא צריכה לשאת במלוא תשלומי המשכנתא. נפסק, כי אין מחלוקת כי בתקופת החיים המשותפים, האיש הפקיד את הכנסותיו לחשבון האשה ולאחר מכן לחשבון המשותף, ובאמצעות כספים אלו שולמה גם המשכנתא כמו גם שאר הוצאות המשפחה. "לפיכך, על האשה להשיב את ההשבחה של הנכס שנוצרה עקב תשלומי המשכנתא, גם מכח דיני עשיית עושר ולא רק מכח דיני הטעות", נכתב בפסק הדין.
באשר לשאלה, האם התובע זכאי להשבת הסכומים שהוא השקיע בשיפוץ הבית, נקבע, בין היתר, כי יש לבחון שיקולים של צדק ושל אשמה, ובעזרתם לקבוע במקרה הקונקרטי, על אילו ערכים יש להגן. נפסק, כי במקרה זה השיפוץ נעשה על דעת שני הצדדים ובהסכמתם. טענת האשה, כי לא הסכימה לשיפוצים, לא סבירה ולא הוכחה. "ההסכמה על ביצוע השיפוץ מצד התובע נעשתה בטעות כשסבר כי הנכס משותף, ואולם הבית לא "חזר" להיות משותף כפי שהוא סבר, אלא נותר בבעלותה הבלעדית של האשה. כמו כן, לא היה צד אשם בהפרת החוזה. לפיכך, נראה כי המטרה הצודקת בנסיבות מקרה דנן היא לגונן על התובע מפני אבדן עושר שלו ועל כן יש להשיב לו על פי המבחן האוביקטיבי את הכספים שהוא הוציא עבור השיפוץ", נקבע בפסק הדין.
חשוב - תיקון הסכם ממון
המסקנה המתבקשת היא, שכששבים לחיות בשלום בית לאחר שנכרת הסכם ממון או הסכם גירושין, חשוב להסדיר את מערכת היחסים החדשה במסגרת הסכם המתקן את הסכם הממון או הסכם הגירושין, ולא לסבור כי ההסכם מתבטל מאליו רק משום שהצדדים אינם חיים ונוהגים על פיו בפועל.
זאת ועוד, צד המשקיע כספים לקופה המשותפת או למטרות משותפות על אף שקיים הסכם ממון או הסכם גירושין הקובע אחרת, עלול למצוא עצמו שם את כספו על קרן הצבי. שכן, ברגע של מחלוקת, הסכם הממון / הגירושין יגבר על הסכמות שנעשו מאוחר יותר גם אם הן נעשו בכתב, קל וחומר כשמדובר בהסכמות בעל פה. לכן, חשוב לדאוג לתיקון הסכם הממון והתאמתו למציאות החדשה בה החליטו בני הזוג לנהל את חייהם.
