מטרת הליך פשיטת רגל היא לאזן בין זכותו של החייב לחיים בכבוד, לבין זכותם הקניינית של הנושים. ההליך מאפשר למי שנקלע למערבולת של חובות ונפילה כלכלית, להחלץ מחובותיו באמצעות כינוס כלל נכסיו לצורך פרעון החובות כלפי הנושים השונים. לאחר מיצוי הגביה ממנו, יקבל החייב הפטר, ויזכה לפתוח דף חדש ונקי מחובות בחייו.
תפקידם של בעלי התפקידים הממונים על ההליך, הוא בין היתר, לאתר את כלל הכנסות ונכסי החייב, גם אלו שאינם רשומים על שמו, ואשר אותם ניתן לממש לצורך פרעון החובות. בעלי התפקידים יתחקו גם אחר עברו של החייב, ויאתרו כל העברות הנכסים שביצע החייב בין בתמורה בין ללא תמורה ובין בתמורה חלקית, וזאת במטרה להוסיפו למצבת הנכסים המיועדים לפרעון.
מהם המבחנים לפיהם יקבע האם מדובר בהענקה פסולה?
הליך פשיטת הרגל
הליך פשיטת רגל לבקשת החייב נפתח בהגשת בקשת חייב לכונס הנכסים הרשמי, וכרוך בתשלום אגרה בסך 1,600 ₪. במסגרת הבקשה מפרט החייב לגבי מצבו הכלכלי, כלל נכסיו - נכסי דלא ניידי, חשבונות בנק, חסכונות ועוד, מהם מקורות ההכנסה שלו, מהן הוצאותיו, מהו מצבו המשפחתי ופרטי הסמוכים על שולחנו ואת הסיבות שגרמו לנפילתו הכלכלית. הכונס הרשמי בוחן את הבקשה ומחליט אם לאשרה.
לאחר אישור הכונ"ר, עוברת הבקשה לבית-המשפט המחוזי, ובמידה והיא עומדת בתנאים, יינתן צו כינוס נכסים לחייב. במסגרת הצו יקבע תשלום חודשי, יוטלו על החייב מגבלות, ויקבע מועד לדיון בהכרזה על החייב כפושט רגל. מתן צו הכינוס יוצר חומה מגוננת בין החייב לנושיו, ומפסיק את כל פעולות הגביה מטעמם.
בעקבות הרפורמה בהליכי פשיטת הרגל, הדיון בהכרזה על החייב כפושט רגל נקבע לאחר 18 חודשים בלבד. בתקופה זו, המנהל המיוחד יבחן ויחקור את מצבו הכלכלי של החייב, ומנגד יבדוק את החובות וסכומם, זאת על-סמך תביעות החוב שהוגשו על-ידי הנושים. בהתאם, מגבש המנהל המיוחד תכנית פרעון תחומה בזמן, ככלל למשך 54 חודשים, אולם משכה יכול להשתנות בהתאם למצבו של החייב. לדוגמה, לחייב צעיר בעל יכולת השתכרות סבירה, תוצג תכנית לטווח ארוך. לעומתו, חייב מבוגר המתקיים מקצבאות, וסובל ממצב בריאותי לקוי, כאשר ברור כי פעולות הכינוס לא יצמיחו תועלת ואין טעם בהמשך ההליך, עשוי לזכות בהפטר מחובותיו כבר בדיון בהכרזה עליו כפושט רגל.
ביטול הענקה
סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל העוסק בביטול הענקה, מאפשר לנאמן על נכסי החייב לנבור בעברו של החייב עד עשר שנים אחורה, ולהורות כי נכס שהעניק החייב לפני הליך פשיטת הרגל יחזור למצבת נכסי החייב והענקתו לאחר מתבטלת. סעיף זה מאפשר למנוע הברחת נכסים קודמת להליך, מתוך הנחה שאדם השקוע בחובות לא אמור להביע נדיבות יתרה ולחלק את נכסיו, לא רק בכוונה למנוע מנושיו מלשים ידם על הנכס, אלא גם בנסיבות של מודעות לחוסר ההתאמה למצבו הכלכלי באותה עת. בפסיקה נרחבת נקבע, כי מטרתו של סעיף 96 לפקודה, הינה לבטל בתנאים מסוימים, הענקות נכסים שנעשו ע"י החייב לפני תחילת הליך פשיטת הרגל וללא תמורה נאותה, וכן כי הרעיון העומד ביסוד הוראה זו הוא כי בגדר התקופה הקודמת לתחילת הליך פשיטת הרגל הענקת נכס על ידי חייב ללא תמורה נאותה פוגעת בכושר הפירעון שלו כלפי נושיו, ומצדיקה את ביטולה כדי לקדם את אינטרס הציבור בהגנה על הנושים.
לעניין זה ראו את שנקבע בע"א 3853/98 עמי סדן נ' אבירם רוזנטל (2003), פ"ד נז (4) 699, 706: "המטרה העומדת ביסוד הליך ביטול ההענקות על פי סעיף 96 היא להביא לביטול הגריעה ממצבת נכסי פושט הרגל אשר אירעה עקב הענקת נכס בלא תמורה בעת שהחייב היה חדל פירעון, וטרם נעשה פושט רגל. תכלית הליך זה היא להחזיר את החסר לקופת פשיטת הרגל במסגרת ההגנה על ציבור הנושים...הטעם הערכי העומד ביסוד פעולת הביטול הוא כי כאשר אדם מודע למצבו הכלכלי הרעוע, דרישת ההגינות היא כי יעמיד את מלוא מצבת נכסיו לפירעון חובותיו לנושיו, ולא יגרע מהם על דרך הענקות בלא תמורה לאחרים. ההענקה שסעיף 96 לפקודה עוסק בה אינה מחייבת קיומה של כוונה תרמית מצד המעניק במובן של העדפת נושה, כוונה להבריח נכסים או פגיעה אחרת בעיקרון מוסרי. ההענקה עשויה להתבטל גם אם לא הייתה מלווה בכוונה בלתי הוגנת מצד המעניק...".
סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל
סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980, מתייחס לשתי תקופות:
כשהמעניק נעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן. הנאמן רשאי לכלול את הנכס במצבת נכסי החייב ולהפרע ממנו לטובת קופת הכינוס והנושים.
כשהמעניק נעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה, ההענקה בטלה אלא אם יוכיחו התובעים מכוח ההענקה כי בזמן שנעשתה ההענקה, המעניק היה כשר-פירעון של כל חובותיו בלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה.
הסעיף מגן על העברת נכסים שנעשו מכח קשרי משפחה ונישואין או בתנאי תקנת השוק, ומחריג תחולתן של הענקות שבוצעו:
*בשל נישואין ולפניהם - נכס ששייך לבן זוגו של החייב והפך לשלו בעקבות נישואים.
*לטובת קונה או בעל שעבוד בתום לב ובתמורה בת-ערך - על הרוכשים להוכיח כי שילמו תמורה ההולמת את שווי הנכס, למשל באמצעות חוות דעת שמאית או השוואת עסקאות דומות.
*לאשת המעניק או לילדו או לטובתם, של נכס שהגיע למעניק אחרי נישואיו בזכות אשתו.
תפקיד המנהל המיוחד
הנאמן הוא המוסמך לקבוע, כי הענקה בטלה, אולם הוא מתמנה רק לאחר ההכרזה על החייב כפושט רגל קרי, בדיון לאחר 18 חודשים מיום מתן צו הכינוס. בתקופה שבין מתן צו הכינוס וההכרזה, על המנהל המיוחד למנוע ביצוע כל פעולה בנכס עד לכניסת הנאמן לתפקידו. המנהל המיוחד רשאי לפנות לבית-המשפט ולבקש איסור דיספוזיציה בנכס - הקפאת מצבו המשפטי של הנכס ומניעת ביצוע כל פעולה ביחס לזכויות. במעמד הדיון בהכרזה וברגע מינוי הנאמן (לרוב מתמנה המנהל המיוחד לנאמן), יבקש את ביטול ההענקה. במקרים מובהקים, רשאי המנהל המיוחד לפנות לבית-המשפט בבקשה מיוחדת לבטל הענקה אף בטרם ההכרזה על החייב.
ככל שנמצא כי החייב העביר נכס, המנהל המיוחד או הנאמן יתחקו אחר נסיבותיה המיוחדות של הענקת הנכס, לאחר חקירת החייב וחקירת מקבל הנכס, ויחפשו חיזוקים לביטול ההענקה. לדוגמה, כאשר חייב מכר את דירתו לאחר, יבדוק הנאמן את נסיבות ביצוע העסקה, את רמת המודעות של הרוכשים למצבו הכלכלי של החייב וכן יבדוק האם התמורה ששולמה על ידם לחייב הולמת את שוויו הריאלי של הנכס נכון למועד ביצוע העברה. לא אחת מוצאים עצמם רוכשי נכס בתום-לב ובתמורה מלאה נאלצים להאבק על זכותם להמשיך להחזיק בנכס.
דוגמה אחרת נפוצה מאד - גבר המוותר בהסכם הגירושין על מלוא זכויותיו בדירת המגורים לטובת גרושתו. עולה השאלה האם לא מדובר בהסכם גירושין בדוי שנועד לצורך העברת נכסים בלבד. במקרה כזה, יבחנו בעלי התפקידים את סבירות ויתורו של החייב על חלקו בדירה, למשל, האם גרושתו ויתרה מנגד על זכויות כלכליות שלה כמו דמי מדור, או האם ההסכם מותנה באיסור מכירת הדירה עד להגיעם של הילדים לבגרות וכיוב'.
במקרה בו טיפלה הח"מ, אשה שנכנסה להליך פשיטת רגל מכרה כשנה לפני הכניסה להליך את דירתה יחד עם הגרוש שלה ואולם ויתרה על חלקה בתמורת הנכס לטובת הגרוש, וזאת ללא כל תמורה מצידו. במקרה זה, בשל סמיכות הזמנים והנסיבות, החייבת תתקשה להוכיח כי אין עסקינן בהענקה פסולה.
לסיכום: ככל שהענקה בוצעה במהלך שנתיים הראשונות ממועד מתן צו הכינוס כנגד החייב הענקה בטלה באופן אוטומטית אלא אם הוכיח מקבל ההענקה כי אחד מהחריגים המפורטים בסעיף 96(ג) חלים על המקרה, קרי האם הנכס הגיע אליו בתום לב וכנגד תמורה בת ערך. ככל שההענקה בוצעה בתקופה שבין שנתיים לעשר שנים לפני מתן צו הכינוס כנגד החייב יש לבחון האם מתקיים תנאי נוסף לביטול ההענקה והוא האם החייב היה חדל פירעון במועד ההענקה.
* השתתפה בהכנת הכתבה: עו"ד ליהי דרוקר
