המשמעות של ביטול חזקת הגיל הרך - פרשנות

החלטת ועדת השרים לענייני חקיקה בדבר ביטול חזקת הגיל הרך, מעוררת הדים רבים ומציתה מחדש את המחלוקות בין מצדדי המהלך לבין מתנגדיו.
דעות רבות נשמעות, וטיעונים רבים מופרחים לחלל האוויר, כאשר תומכי ההצעה סבורים שמדובר בשחר של יום חדש, שבו דגל השוויון יתנוסס בגאון מעל הליכי הגירושין בכלל, והליכי המשמורת בפרט. 
מנגד, המתנגדים טוענים כי ביטול חזקת הגיל הרך, רק תחריף את המאבקים בין ההורים ותוביל ל"סחיטה" מצד אבות אשר יאבקו על משמורת משותפת, מתוך מטרה להפחית בתשלומי המזונות, ולא כי באמת הם רוצים ו/או יכולים לקיים הסדר שכזה.

משמורת משותפת - לא בהכרח

חשוב להבין, כי ההחלטה בדבר ביטול חזקת הגיל הרך, לא תוביל בהכרח להסדר של משמורת משותפת או לחלוקת זמן שווה בין ההורים, אלא רק תקל על יצירת הסדרים כאלו, הואיל וגם היום, על אף קיומה של חזקת הגיל הרך, המשמורת והסדרי הראייה נקבעים ע"פ טובת הילד.
בפועל, כותב שורות אלו סבור, כי ההחלטה לא תוביל לשינוי מהותי באופן שבו מוכרעת סוגיית המשמורת והסדרי הראייה, ובוודאי שלא בטווח הקרוב או הנראה לעין, וזאת מכמה סיבות:

הליך תיקון החקיקה לא יהיה מיידי

ראשית, הדרך בין החלטת הוועדה לבין תיקון החוק עוד רחוק מאוד וייקח זמן רב. כבר מדבריה של שרת המשפטים, איילת שקד, לפיהם תוקם ועדה לבחינת יישום המלצות ועדות שניט ושיפמן, ניתן להבין כי הליך תיקון החקיקה לא יהיה מיידי.
יתרה מכך, לדברי השרה שקד, מדובר בנושא רחב, שיש לבחון בנוסף לשאלות נוספות ובכפוף להסכמות שרי המשפטים, הדתות, הרווחה, הבריאות והשוויון החברתי. מכאן אנו למדים שהכוונות אולי טובות, אך הדרך ליישומן בפועל תהיה ארוכה ורצופת מכשולים.

המלצות ועדת שניט טרם יושמו

בהקשר זה, יש לזכור כי המלצות ועדת שניט, הוגשו כבר בדצמבר 2011! ולמרות הזמן הרב שחלף, המלצותיה טרם קיבלו הכרה פורמאלית או הוטמעו בשינויי חקיקה, והח"מ צופה, כי יעברו עוד חודשים ארוכים, אם לא שנים, עד שהדבר יקרה.

הסדרים שונים - גם כיום, ע"פ טובת הילד

שנית, בפועל ובחיי היום-יום, ההכרעה בדבר שאלת המשמורת והסדרי הראייה, תיוותר בידי אותם גורמים - בתי המשפט ורשויות הרווחה. גם כיום, קיימים מקרים רבים שבהם חזקת הגיל הרך אינה מיושמת בפועל, ונקבעים הסדרים שונים.
הקו המנחה היה, עודנו ויישאר - בחינת טובתו או טובתם הספציפית של קטין או קטינים ספציפיים מכוח נסיבות החיים הספציפיות של אותה משפחה ספציפית שעניינה נדון בבית המשפט.

קיומה/אי קיומה של חזקת הגיל הרך, לא תוביל לשינוי בהליך שיעברו אותן משפחות שבהן קיים סכסוך בשאלת המשמורת ו/או בפרק הזמן שיחלוף עד לקבלת המלצות גורמי המקצוע. ההבדל המשמעותי ביותר יהיה בכך שבהיעדר חזקת הגיל הרך, יהיה לאותם גורמי מקצוע, קל יותר לקבוע הסדרים של חלוקת זמן שוויונית.

מה קורה לאחר הפירוד? עם מי נמצאים הילדים?

שלישית, ביטול חזקת הגיל הרך, אינו נותן מענה לשאלה משמעותית ביותר - מה קורה בתקופה הראשונה והמיידית שלאחר הפירוד? 
ביום שבו בני זוג מחליטים על פירוד, אחת השאלות הראשונות שעולות על הפרק היא כיצד לחלק את זמנם של הילדים עם כל הורה. במידה שההורים אינם מגיעים להסכמה, הרי שהפנייה לבית המשפט וקבלת המלצות גורמי המקצוע, אורכות חודשים ארוכים, כאשר כל אותו זמן הוא למעשה "שטח אפור". כמאמר הפתגם הידוע, טחנות הצדק טוחנות לאט, ובישראל אפילו לאט יותר.

בהיעדר חזקת הגיל הרך, המחלוקת על המשמורת הזמנית רק תתגבר ותחריף, הואיל וגם האבות יעמדו על זכותם לקבל את המשמורת בילדים, ללא קשר לגילם

החרפת המחלוקת - תוצאה אפשרית

ביטול החזקה לא יוביל לשינוי במצב הזה - אלא ההפך, הוא עשוי להחריף את המחלוקות, בעיקר באותה תקופה ראשונית שבה אין קביעות של גורמי המקצוע או בתי המשפט. כיום, גם אם פחות מבעבר, לבתי המשפט יש נטייה להעניק את המשמורת הזמנית על קטינים לאם, במיוחד אם מדובר בילדים שגילם קטן מ- 6. 
מאחורי נטייה זאת עומדת חזקת הגיל הרך והרצון של בתי המשפט למזער את הזעזועים לקטינים, עד אשר גורמי המקצוע יתערבו ויביעו את דעתם באשר להסדרים המומלצים והנכונים ביותר עבורם.
בהיעדר חזקת הגיל הרך, המחלוקת על המשמורת הזמנית רק תתגבר ותחריף, הואיל וגם האבות יעמדו על זכותם לקבל את המשמורת בילדים, ללא קשר לגילם. במצב שכזה, יהא על בית המשפט ליתן החלטות בדבר הסדרים זמניים, על בסיס כתבי טענות ו/או על בסיס דיון מקדמי קצר, כפי שגם קורה כיום.

קו שמרני והענקת המשמורת לאם

מאחר שבדיון מקדמי קצר, קשה עד בלתי אפשרי לתהות על קנקנם של מי מההורים ובוודאי שלא ניתן לקבוע דבר אודות מסוגלותם ההורית וטובת הקטינים, הרי שבתי המשפט עשויים לנקוט קו שמרני ולהמשיך להעניק את המשמורת הזמנית לאם, דבר שלמעשה יאיין את מטרת החוק.
הכותב סבור, כי על החוק שיגובש בסופו של ההליך, להתייחס לסוגיה זו באופן פרטני ולתת מענה לאותה תקופה ראשונית, שגם במהלכה צריכה להתקיים חלוקת זמן שוויונית בין ההורים. 

לסיכום - ביטול חזקת הגיל הרך עשוי לקדם את עיקרון השוויון שבין ההורים, עיקרון שכיום אינו מתקיים באופן קבוע. בנוסף, הוא גם עשוי להחריף את המאבקים, ולשמש אמצעי לחץ בכל הנוגע למזונות.
יחד עם זאת, מניסיון העבר ניתן ללמוד, כי לפחות בעתיד הנראה לעין, החלטת ועדת השרים לא תוביל לשינוי מיידי. מדובר ב"הצהרת כוונות" מהותית, אך המרחק בינה לבין שינוי חקיקה מהותי, אשר יתייחס לכלל הסוגיות הרלוונטיות, עשוי לארוך עוד זמן רב מאוד.