במה עוסק חוק אימוץ ילדים?
חוק אימוץ ילדים התשמ"א1981 עוסק, כעולה משמו, בהסדרה של הליך אימוץ ילדים בישראל, תוך הסדרת מעמדם של אזרחי ישראל המעוניינים לאמץ ילדים (מאמצים) והסדרת מעמדם של הילדים (המאומצים). האימוץ הוא למעשה הליך פרוצדורלי הקבוע בחוק, הליך שחייב להיעשות בהתאם לחוק, ובסופו, מוענק למאמץ מעמד של הורה של המאומץ (סעיף 16 לחוק).
לפי סעיף 1 לחוק, אימוץ בישראל מתאפשר רק באמצעות צו אימוץ, כלומר: צו של בית משפט (סעיף 1(א) לחוק) המעניק למאמץ שמבקש את הצו מעמד חוקי.
חוק אימוץ ילדים עוסק בהרחבה בהליך האימוץ, על נגזרותיו השונות; ודן, בין היתר, בזכויות המאמץ והמאומץ, בהסדרת מעמדם, בהליך האימוץ עצמו, ובתנאים לקבלת צו האימוץ ומימושו. יש לציין, כי מדובר בתנאים הן לגבי המאמץ והן לגבי המאומץ. להלן נעסוק במספר סוגיות בולטות בחוק:
הסדרת הליך האימוץ:
מספר סעיפים בחוק אימוץ ילדים עוסקים בקביעת הדרך וההליך שבהם מבוצע אימוץ ילדים בישראל. כך, הוזכר סעיף 1 המעלה צורך בפנייה לבית משפט לשם קבלת צו אימוץ. בית המשפט הרלוונטי הוא בית משפט לענייני משפחה (סעיף 26 לחוק).
כל הליך האימוץ בישראל נעשה בפיקוח ובסיוע של שירותי הרווחה ובליווי עובד סוציאלי (סעיף 12 לחוק). הליך האימוץ מתחיל בהסכמה של ההורים הביולוגיים של הילד שמביעים הסכמתם למסירתו לאימוץ (סעיף 12 (ב). ההסכמה חייבת להיות הסכמה מדעת ולאחר הסברים שיינתנו להורים ובאופן שקבע החוק, למשל, הסכמה מול שופט (סעיפים 8-9 לחוק).
אם ההורים אינם מסכימים לאימוץ, יש לפנות לבית המשפט בבקשה להכרזת ילד כבר-אימוץ. סעיף 13 לחוק מתיר לבית משפט להכריז על ילד כבר-אימוץ, באחד המקרים הבאים: כשאין אפשרות סבירה לזהות את ההורה; כשההורה הוא אבי הילד אך לא היה נשוי לאמו ולא הכיר בילד כילדו; כשההורה מת או הוכרז פסול דין או שאפוטרופסותו על הילד נשללה ממנו; כשההורה הפקיר את הילד או נמנע, ללא סיבה סבירה, מלקיים במשך ששה חדשים רצופים קשר אישי אתו ו/או נמנע מקיום עיקריו חובותיו כלפיו. גם כשהילד בן פחות משש והוא הוחזק מחוץ לבית הורהו במשך ששה חדשים וההורה סירב, ללא הצדקה, לקבלו לביתו; וכן במקרים בהם בית המשפט התרשם, כי ההורה לא מסוגל לדאוג כראוי לילדו בשל התנהגותו או מצבו של ההורה.
שלבי האימוץ
סעיף חשוב נוסף העוסק בהליך האימוץ עצמו הוא סעיף 6 לחוק הקובע את שלבי האימוץ. לפי סעיף זה לפני קבלת צו האימוץ יעמוד המאמץ בתקופת מבחן של שישה חודשים, במהלכם ישהה בביתו המועמד לאימוץ.
לאחר השלמת תקופת המבחן ומתן צו האימוץ יווצרו היחסים הבאים בין המאמץ למאומץ - יחסים המוגדרים בסעיף 16 לחוק ככאלה היוצרים אותן החובות והזכויות הקיימות בין הורים ובין ילדיהם. הלכה למעשה, האימוץ מקנה למאמץ ביחס למאומץ את אותן הסמכויות הנתונות להורים ביחס לילדיהם.
תנאי הכשירות של המאמץ:
נושא נוסף בו עוסק חוק אימוץ ילדים בכמה מסעיפיו הוא כשירותו של המאמץ. לא כל אדם יכול להיות מאמץ ועליו לעמוד במספר תנאי סף, ביניהם:
תנאי הזוגיות: סעיף 3 לחוק קובע, כי אימוץ יוכל להתבצע רק על ידי איש ואשתו. בהמשך הסעיף מפורטים מקרים בהם אפשר שיהיה מאמץ יחיד ולא רק מאמצים שהינם בני זוג נשואים. כך, כאשר ההורה המעוניין באימוץ הוא בן זוג של הורה ביולוגי או הורה מאמץ של הילד (שכבר השלים זה מכבר את תהליך האימוץ); וכן במקרה בו הוריו של הילד נפטרו והמאמץ הוא אחד מקרובי משפחתו של המאומץ.
תנאי הפרש הגיל: תנאי נוסף עוסק בהפרש הגילים בין המאמץ למאומץ. כך, סעיף 4 לחוק קובע, כי המאמץ חייב להיות מבוגר מהמאומץ ב- 18 שנים לפחות. גם לכלל זה קיים חריג, לפיו, יתאפשר אימוץ גם בהפרש גילים קטן מזה, וזאת כאשר ההורה המעוניין באימוץ הוא בן זוג של הורה ביולוגי או הורה מאמץ של הילד (שכבר השלים זה מכבר את תהליך האימוץ).
תנאי הדת: המאמץ והמאומץ חייבים להיות בני אותה דת (סעיף 5 לחוק).
תנאי הכשירות של המאומץ:
לפי חוק אימוץ ילדים לא ניתן לאמץ כל אדם, אלא רק ילד ומי שעונה על התנאים הקבועים בחוק, כך: ניתן לאמץ רק את מי שטרם מלאו לו 18 שנים לפי סעיף 2 לחוק.
זכויות ילדים מאומצים
אחת הסוגיות החשובות אותן מבסס חוק אימוץ ילדים הוא זכויותיהם של המאומצים. חוק אימוץ ילדים נועד בראש ובראשונה להגן על הילדים המאומצים. כך עולה מסעיף 1(ב)לחוק הקובע, כי צו אימוץ ילדים וכל החלטה אחרת לפי חוק זה יינתנו אם נוכח בית המשפט שהם לטובת המאומץ. כלומר, בית משפט תמיד שם לנגד עיניו את טובתם של הילדים המאומצים.
דוגמא בולטת להסדרת הליך האימוץ לאור עקרון שמירה על טובת המאומץ היא בסעיף 7 לחוק שכותרתו "הסכמת המאומץ". החוק נותן משקל לדעתו של המאומץ ולתחושותיו לגבי האימוץ כאשר הנסיבות מאפשרות זאת. לפי סעיף 7 לחוק, מאומץ בן תשע יכול להביע דעתו לגבי האימוץ והסכמתו לאימוץ היא תנאי למתן צו האימוץ.
לסיכום, חוק אימוץ ילדים מאפשר להורים המעוניינים בכך לאמץ ילדים ולבסס עימם יחסי הורות המקבלים תוקף חוקי על כל המשתמע מכך, בתנאי שהסדרת האימוץ נעשתה בהתאם לחוק, המסדיר היבטים וסוגיות רבים ומגוונים הנוגעים לנושא.
משרד עורכי הדין דפנה זיס מתמחה בתחום דיני המשפחה והירושה לרבות חלוקת ואיזון הרכוש, מזונות אשה, מזונות ילדים, משמורת, הסדרי ראייה, חטיפת ילדים, עריכת הסכמי גירושין, הסכמי ממון, הסכמי הורות, ידועים בציבור, צוואות, עזבונות, ענייני ירושה, התמחות בדיני המשפחה והירושה האמריקאיים והמשפט הבינלאומי.
