פקודת הסמים המסוכנים: האם התיקון לחוק חשוב או מיותר?

לפני כשנה, ביולי 2018, התקבל בכנסת "חוק הסמים המסוכנים (עבירת קנס מיוחדת - הוראת שעה), התשע"ח-2018", שהפך את עבירת החזקת קנאביס לצריכה עצמית, מעבירה פלילית לעבירת קנס. עצם החוק (שנכנס לתוקף באפריל 2019) אמנם מעיד מצד אחד על ההבנה של המחוקק כי שימוש עצמי בסמים קלים אינו מצדיק הגשת כתבי אישום בשגרה והצפת בתי המשפט. עם זאת, משמעות החוק אינה לגליזציה של סמים קלים. החוק אינו הופך את השימוש בקנאביס לשימוש מותר (בניגוד למדינות שונות ברחבי העולם, כגון הולנד, המתירה שימוש בסמים קלים) והאיסור הקבוע בפקודת הסמים המסוכנים נותר על כנו.

החוק קובע כי בפעם הראשונה והשנייה שאדם עובר עבירת החזקה של קנאביס בלבד (סמים קלים) לצריכה עצמית בלבד, לא יוגש נגדו כתב אישום, אלא הוא יחויב בתשלום קנס בלבד

מהי מהות החוק?

כאמור, החוק אינו מתיר את השימוש בסמים קלים. שימוש בסמים עדיין נחשב עבירה. עם זאת, החוק קובע כי בפעם הראשונה והשנייה שאדם עובר עבירת החזקה של קנאביס בלבד (סמים קלים) לצריכה עצמית בלבד, לא יוגש נגדו כתב אישום, אלא הוא יחויב בתשלום קנס בלבד: 1,000 שקלים על העבירה הראשונה; 2,000 שקלים על העבירה השנייה.

החוק מגדיר כי עבירה שנייה היא עבירה שנעברה תוך חמש שנים מהעבירה הראשונה. עבירה שנייה שנעברה לאחר למעלה מחמש שנים מהעבירה הראשונה, תיחשב לעבירה ראשונה

כיצד נקבע מספר העבירות לצורך תשלום הקנס?

סעיף 1(2) לחוק מגדיר כי עבירה שנייה היא עבירה שנעברה תוך חמש שנים מהעבירה הראשונה. עבירה שנייה שנעברה לאחר למעלה מחמש שנים מהעבירה הראשונה, תיחשב כעבירה ראשונה. עבירה שלישית שנעברה לאחר 7 שנים מהעבירה השנייה, תיחשב עבירה שנייה.

הסייגים לתחולת הקנס:
סעיף 1(4) לחוק קובע כי ההסדר של תשלום קנס במקום העמדה לדין פלילי לא יחול במקרים הבאים:
• אדם שבחמש השנים הקודמות לביצוע עבירת הסמים הקלים עבר עבירה אחרת מסוג פשע (עבירה שהעונש הקבוע בצידה עולה על שלוש שנות מאסר)
• אדם שעבר עבירות אחרות לפי פקודת הסמים (נוסח חדש, תשל"ג-1973), כגון החזקה שלא לצריכה עצמית.
• אדם שעבר עבירה לפי חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסוכנים (התשע"ג-2013).
• אדם שעבר עבירה של נהיגה בשכרות.
• אדם שתוך כדי ביצוע העבירה, ביצע עבירה אחרת (למשל: השתמש בסמים ותקף מישהו).
• הסדר הקנס לא יחול על מי שבמועד ביצוע העבירה היה קטין, חייל או אסיר.
סעיף 1(7) מסייג את החוק כולו ומדגיש כי עבירה זו היא עבירה של ברירת קנס, שמשמעותה היא כי התובע יכול להגיש כתב אישום אם הוא סבור כי הנסיבות מצדיקות זאת מטעמים מיוחדים.

לפי החוק, תשלום הקנס מהווה הודאה באשמה, ריצוי העונש והסכמה להשמדת הסם שנתפס. המשמעות היא שאדם שנתפס יכול לא להסכים לשלם את הקנס ולבקש להישפט

מהי משמעות תשלום הקנס?

פרק 2 לחוק מפרט את התיקונים שיש לתקן בחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב, תשמ"ב-1982), הנובעים מעצם הגדרתה של העבירה כעבירת קנס מיוחדת (פרק ז1 לחוק סדר הדין הפלילי): לפי החוק, תשלום הקנס מהווה הודאה באשמה, ריצוי העונש והסכמה להשמדת הסם שנתפס. המשמעות היא שאדם שנתפס יכול לא להסכים לשלם את הקנס ולבקש להישפט (למשל: במקרה בו הוא טוען כי הסם שנתפס הוא של מישהו אחר).
סעיף 230(ט) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי אם החשוד ניהל את המשפט בחוסר תום לב, ניתן לחייב אותו בהוצאות משפט (מקובל בד"כ במשפט האזרחי ולא במשפט הפלילי).
סעיף 230(י) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי יוקם מרשם משטרתי פנימי מיוחד לעבירות מסוג זה; סעיף קטן ד' מבהיר שהרישום במרשם הפנימי הייעודי לא ייכלל במרשם הפלילי, לפי חוק המרשם הפלילי.
כלומר: הפעמיים הראשונות של העבירה על החוק לא יגרמו להפללתו של הנאשם. כך, יימנע ממנו הכתם הכרוך ברישום במרשם הפלילי.

יש בחוק מסר כפול ומבלבל: מצד אחד נוצר רושם כי המחוקק מקל בעבירות אלה (ולכן לא נשפטים בגינן בביהמ"ש) אך מצד שני, האיסור הפלילי על שימוש בסם לצריכה עצמית נותר בעינו

המסר הכפול של החוק

החוק אמנם נועד להקל, הן על מערכת המשפט והן על בוגרים שמשתמשים בסמים קלים לצריכה עצמית. עם זאת, יש בחוק מעין מסר כפול ומבלבל: מחד גיסא, נוצר רושם כי המחוקק מקל בעבירות אלה (ולכן לא נשפטים בגינן בביהמ"ש); מאידך גיסא, האיסור הפלילי על שימוש בסם לצריכה עצמית נותר בעינו.

נשאלת אפוא השאלה: אם המחוקק סבור כי סם קל מסוג קנאביס אינו באמת סם מסוכן, מדוע מדובר בעבירה פלילית? אם המחוקק אינו רואה בשימוש עצמי (של בגירים בלבד) בעיה מהותית, מדוע לעשות "חצי דרך" ולא לקבוע לגליזציה של סמים קלים לבגירים? אין ספק שמדובר בצעד קדימה, אך נראה שייתכן כי נכון היה ללכת צעד אחד נוסף ולהחליט ששימוש של בגירים בסמים קלים לצריכה עצמית בלבד כלל אינו עבירה, תוך הותרת האיסור על כנו, בנוגע לקטינים מתחת לגיל 18 (בדומה לאלכוהול).

בנוסף, לא ניתן להתעלם מכך שעד לחקיקת החוק, ההנחיה הפנימית של התביעה היתה לסגור תיקים שנפתחו בגין עבירות מסוג זה שנעברו בפעם הראשונה, גם ללא חובת תשלום קנס. כך, מבחינה זו, החוק אמנם הפך את ההנחיות לדבר חקיקה מחייב, אולם מנגד גורר גם בעבירה ראשונה תשלום קנס משמעותי, שאין ספק שיעשיר את קופת המדינה.

לסיכום: ימים יגידו מה תהיה השפעת החוק החדש, הקובע הוראת קנס מיוחדת בגין שימוש בסמים קלים. לא מדובר בלגליזציה מוחלטת, אבל בהחלט מדובר בשינוי משמעותי.

* עו"ד מירב נוסבוים עוסקת במשפט פלילי
** סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת zap משפטי