חוק החולה הנוטה למות הוא חלק ממגמה הולכת וגוברת של המחוקק הישראלי בשנים האחרונות, שעיקרה מתן מקום רחב יותר לרצונו של אדם לקבוע את גורלו בעצמו ולא להיות כפוף רק להחלטות מקצועיות של מומחים שונים.
במסגרת חוק החולה הנוטה למות, מתאפשר למטופלים להביע את רצונותיהם לגבי דרכי הטיפול בהם, תוך הטלת חובה על הרופאים המטפלים להתחשב ברצון החולה שחלה במחלה חשוכת מרפא ולכבד את החלטתו שלא להאריך את חייו, בשעה שהם מקבלים החלטות טיפוליות לחולה.
מה קובע חוק החולה הנוטה למות?
חוק החולה הנוטה למות (תשס"ו 2005) מאפשר לכל אדם להחליט, עוד בהיותו בריא, כיצד יטופל, אם וכאשר יגיע למצב של "חולה סופני". החוק אמנם אוסר על המתת חסד (כל פעולה רפואית שתוצאתה תהיה קרוב לוודאי המתה) וגם על סיוע להתאבדות מתוך עשיית חסד או חמלה.
עם זאת, במקרים מסוימים, החוק מאפשר לחולים החולים במחלה סופנית אשר אין להם כל סיכוי להחלים ועל פי חוות דעת רופא מומחה נותרו להם ששה חודשים לחיות או חולים סופניים לבחור שלא לקבל טיפולים רפואיים שיאריכו את חייהם, כגון: טיפולי החייאה, דיאליזה, כימותרפיה או פרוצדורות ניתוחיות מאריכות חיים.
מטרת החוק היא להסדיר את הטיפול הרפואי בחולים במצב סופני, תוך שמירה על איזון בין ערך קדושת החיים לבין ערך האוטונומיה של אדם, הרצון שקולו יישמע בקבלת החלטות רפואיות וזכותו להחליט אם חייו יוארכו או לא והמחשבה על איכות חייו של אם חייו מוארכים.
מהי מטרת החוק?
מטרת חוק החולה הנוטה למות היא להסדיר את הטיפול הרפואי בחולים במצב סופני, תוך שמירה על איזון בין ערך קדושת החיים לבין ערך האוטונומיה של אדם, הרצון שקולו יישמע בקבלת החלטות רפואיות וזכותו להחליט אם חייו יוארכו או לא והמחשבה על איכות חייו של אם חייו מוארכים.
החוק מציין, באופן חריג לכל חקיקה אזרחית אחרת, כי הוא מבוסס על אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ועל עקרונות יסוד בתחום המוסר, האתיקה והדת. כלומר, החוק מבקש להדגיש את האיזון שהוא יוצר בהתבסס על עקרונות עומק תרבותיים ולא על הכרעות רפואיות בלבד.
מהן משמעויות החוק מבחינת חולים נוטים למות?
במסגרת החוק, אדם יכול לקבוע מראש כי לא יאריכו את חייו. זהו מנגנון שכלל לא היה קיים לפני כניסת החוק לתוקף. החוק מאפשר לחולה להשמיע את קולו ואת עמדתו, ומחייב את הרופא האחראי להתחשב בדעתו של החולה, ברצונותיו, במסגרת ההחלטות שהוא מקבל בנוגע לדרכי הטיפול בחולה.
מהי חשיבותו של חוק החולה הנוטה למות?
במקביל להתקדמות הטכנולוגיה הרפואית בעשורים האחרונים והיכולת ההולכת וגוברת להאריך את חייהם של מטופלים, באמצעים שבעבר לא ניתן היה אף לחלום עליהם, בתי חולים נתקלים בתחינות ובקשות מצד מטופלים ומשפחה שלא להאריך חיים, בשל הסבל המיותר הצפוי לחולה בעקבות הארכת החיים. עד לכניסת החוק לתוקף, הצוותים הרפואיים בבתי חולים חששו להיענות לתחינות המטופלים ומשפחותיהם ולהסתבך בעבירה פלילית, גם אם חשו אמפטיה לדרישות החולים שלא להאריך את חייהם.
חוק החולה למות נותן לכך מענה.
עיקרון היסוד של החוק הוא כי בקביעת הטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות, יש לשקול את מצבו הרפואי (כלומר: קודם כל יש לקבוע האם מצבו סופני), את רצונותיו (באשר לטיפולים מאריכי חיים) ואת מידת הסבל שהוא חווה ועלול לחוות.
מהם עיקרי החוק?
חוק החולה הנוטה למות כולל שבעה פרקים שונים. נציג כאן בקצרה את עיקריו של כל פרק.
פרק א': מטרת החוק
עיקרון היסוד של החוק הוא כי בקביעת הטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות, יש לשקול את מצבו הרפואי (כלומר: קודם כל יש לקבוע האם מצבו סופני), את רצונותיו (באשר לטיפולים מאריכי חיים) ואת מידת הסבל שהוא חווה ועלול לחוות.
פרק ב': מנגנוני קבלת ההחלטות הטיפוליות בחולה הנוטה למות
הפרק מגדיר בבירור כי מימוש רצונו של החולה ושל ההסדרים הקבועים החוק לא יהיו גחמה של אדם אחד או רופא אחד, אלא יוסדרו בצורה ברורה, באמצעות מנגנונים שונים של קבלת החלטות, יישומן, בקרה ופיקוח עליהן.
הגורמים המעורבים בהחלטה על אופן הטיפול בחולה הנוטה למות הם החולה עצמו או אדם קרוב לו מאוד. במקרה בו מדובר באדם קרוב מאוד, יש להכיר את החולה היטב, להיות מסור לו, להיות מצוי עמו בקשר רציף ולהיות מעורב בטיפול בו. (החוק נוקט לשון שיש בה מידתיות ערכית שקשה לאמוד אותה – מסירות!)
אם החולה איבד את כשירותו, הגורם שיהיה מעורב במקומו הוא האפוטרופוס שמונה לו או האדם שהחולה מינה והפקיד בידיו את זכות ההחלטה, באמצעות חתימה על ייפוי כוח מתמשך.
ההחלטות מתקבלות אמנם על ידי הרופא האחראי, אך החוק מחייב את הרופא להתחשב ברצון החולה.
פרק ג': הגדרות הבסיס ליישום החוק
סעיף 4 בפרק ג' קובע את נקודת המוצא הבסיסית כי כל אדם רוצה לחיות, אלא אם הוכח אחרת בצורה מפורשת. כלומר: גם במצב סופני, נדרש סף הוכחה ברמה הפלילית, מעל לכל ספק סביר, לכך שהחולה הביע את רצונו שלא יאריכו את חייו. מבחן כזה הוא חריג מאוד בחקיקה האזרחית.
הסעיפים האחרים בפרק קובעים כללים להוכחת רצונו של החולה הנוטה למות, כי חייו לא יוארכו:
• הבעת רצון מפורשת מצדו או מצד אדם קרוב לו מאוד;
• הוראות ברורות בייפוי כוח מתמשך, אם והחולה איבד את כשירותו;
• (או) החלטה ברורה של ועדה מוסדית או ארצית.
אחד הסעיפים המעניינים בפרק זה קובע את מידת שיקול הדעת שהרופא האחראי יכול להפעיל במקרים בהם חולה נוטה למות מביע רצונו לקבל דווקא טיפולים מאריכי חיים. החוק קובע בבירור כי גם אם לדעת הרופא אין לטיפולים אלה הצדקה רפואית - חובה לכבד את רצון החולה.
פרק ד': מנגנונים ליישום החוק בפועל
פרק זה קובע מנגנונים להגדרת החולה הנוטה למות, הגדרת רצונותיו והגדרת הטיפולים שיש להימנע מהם, אם החולה הביע את רצונו להימנע מהארכת חייו.
לפני הכל, נדרשת קביעה של הרופא האחראי כי מדובר בחולה במצב סופני. כלומר: חולה הסובל מבעיה רפואית חשוכת מרפא, שאינו צפוי להחלים ממנה גם אם יקבל טיפול, ותוחלת חייו אינה צפויה לעלות על 6 חודשים. לפני שהוא קובע זאת, על הרופא האחראי להתייעץ עם הרופאים המטפלים, רופאים מומחים בתחום ורופא המשפחה של החולה.
אם זו החלטת הרופא האחראי, יש לברר את רצונותיו של החולה בנוגע לטיפולים מאריכי חיים והאם החולה מעוניין בהם או שהוא מביע באופן מפורש את רצונו למות. אם החולה כשיר וצלול בדעתו - פונים אליו. אם הוא אינו כשיר - הרופא האחראי ובית החולים צריכים לעשות מאמץ סביר, כדי לקבל כל מסמך ונתון שיעזרו להם לדעת מהם רצונותיו וצרכיו של החולה.
אחד הסעיפים המעניינים בפרק זה קובע את מידת שיקול הדעת שהרופא האחראי יכול להפעיל במקרים בהם חולה נוטה למות מביע רצונו לקבל דווקא טיפולים מאריכי חיים. החוק קובע בבירור כי גם אם לדעת הרופא אין לטיפולים אלה הצדקה רפואית - חובה לכבד את רצון החולה.
החוק מאוד זהיר בניסוחיו בפרק זה ומחייב את הרופא האחראי לעשות הערכה מחדש של הגדרת החולה כ"חולה נוטה למות" בכל מקרה בו חל שינוי או שיפור, קטן ככל שיהיה, במצב החולה.
לבסוף, הפרק מציין מהם הטיפולים שחובה להמשיך לתת לחולה נוטה למות, גם אם הביע רצון מפורש שלא יאריכו את חייו. כך, למשל: אסור לנתק חולה נוטה למות ממכונות החייאה, אם חובר אליהן לפני שהוגדר כנוטה למות.
כך גם לגבי כל טיפול אחר שהוחל בו קודם. הפסקת טיפול תיחשב המתת חסד האסורה על פי החוק. הרופא האחראי גם מחויב על פי חוק להעניק לחולה טיפול שיקל על כאביו וסבלו (טיפול פליאטיבי).
פרק ה': הגדרת הדרכים להבעת רצון מוקדם בשאלת הטיפול הרפואי
פרק זה קובע כי אין די בהבעת רצון מפורשת בעל פה להימנעות מטיפולים מאריכי חיים, במקרה בו מדובר במצב סופני. על החולה לכתוב את רצונו בטפסים ייעודיים, באופן מפורט ובצורה מדויקת ובהירה, שלא יותירו שום ספק או מקום לפרשנות, אם וכאשר תגיע העת.
חשוב להדגיש כי תוקף ההוראות בכתב הוא עד חמש שנים ויש לחזור על הוראות ולהאריך את התוקף אחת לחמש שנים.
כמובן, החולה רשאי לשנות את עמדתו בכל עת (לא רק בכל חמש שנים) ורשאי לשנות את עמדתו גם בעל פה. מדובר בנקודה חשובה, מאחר שלעתים מטופלים חוששים ממילוי הנחיות מקדימות. הידיעה כי ניתן לשנות את ההנחיות עשויה להקל על המטופלים במילוי הטפסים.
החוק מחייב כי הטפסים ימולאו על ידי החולה בעודו כשיר וצלול בדעתו. חולה שאינו כשיר לקבל החלטות, הגיע למצב סופני ולא הביע רצון מוקדם שפורט היטב בכתב - גם האפוטרופוס שלו, האדם הקרוב או מיופה הכוח, אינם יכולים למלא את הטפסים בשמו. הם יכולים אמנם להביע את עמדתם ולהיות לו לפה "זה מה שהחולה היה רוצה", אך במצב כאמור ההחלטה תהיה נתונה בידי הרופא האחראי והוועדה המוסדית או הארצית.
פרק ו': תפקידי הוועדה הארצית והוועדות המוסדיות
פרק זה כולל פירוט של מנגנוני בקרה ופתרון מחלוקות שונות.
כך, למשל: מחלוקת בשאלה האם חולה מסוים אכן מצוי במצב סופני, כפי שהחוק מחייב. לחילופין: מחלוקת העולה בין אדם קרוב, המביע עמדה כי רצון החולה הנוטה למות הוא להימנע מטיפולים מאריכי חיים, לבין הרופא האחראי שרואה את הדברים אחרת (או להיפך).
כל ועדה כוללת שלושה רופאים מומחים, שאינם מטפלים ישירות בחולה. כשמדובר בקטין, חובה כי אחד הרופאים יתמחה ברפואת ילדים. בנוסף, יושבים בוועדה רופא מומחה בפסיכיאטריה, אחות מוסמכת, עובד סוציאלי או פסיכולוג קליני, איש אקדמיה בתחום הפילוסופיה או האתיקה, משפטן הכשיר להתמנות כשופט בית משפט מחוזי ואיש דת (בהתאם לדתו של אותו חולה).
חוק החולה הנוטה למות הוא חלק ממגמת חקיקה, במסגרתה המחוקק הישראלי נותן מקום רב יותר לרצון האדם לקבוע את גורלו בעצמו תוך כיבוד רצונו שקולו ישמע.
פרק ז': מימוש החוק בתקנות
פרק זה מפרט דרכים טכניות לביצוע החוק ומימושו באמצעות תקנות, לרבות מי אחראי להתקנת התקנות ומימושן בפועל. חלק מהאחריות מוטלת על משרד המשפטים וחלק על משרד הבריאות. משרדים אלה נדרשים לשתף פעולה ביניהם.
לסיכום: חוק החולה הנוטה למות הוא חלק ממגמת חקיקה, במסגרתה המחוקק הישראלי נותן מקום רב יותר לרצון האדם לקבוע את גורלו בעצמו תוך כיבוד רצונו שקולו ישמע.
משרד עורכי דין ונוטריון נורית פיש מתמחה בדיני משפחה, אפוטרופסות וייפוי כוח מתמשך.
סייע בהכנת הכתבה: יותם בן מאיר, כתב zap משפטי.
