לאחרונה עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק איסור צריכת זנות (הוראת שעה, התשע"ט-2018), המגדירה את צרכני הזנות כעבריינים, לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל.
הזנות במדינת ישראל
האיסורים המוגדרים בחוק העונשין (תשל"ז-1977) הקיימים זה מכבר, הם על החזקת מקום לשם זנות, חיים על חשבון רווחי הזונה (סרסרות) וניצול קטינים למטרת זנות. מטרת החוק הזו, שנאכפה מאז ומתמיד, היתה להפליל את אלה שמנצלים את חולשתם של אחרים (גברים או נשים), ומרוויחים כספים מניהול בית בושת.
לצד זאת, עד כה החוק בישראל לא אסר מעולם את עצם מעשה הזנות. הלקוחות שקיבלו שירותי זנות (מבגירים) לא ביצעו למעשה שום עבירה. החוק המוצע יוצר למעשה שינוי משמעותי, מאחר שהחוק מגדיר לראשונה את מי שבא לצרוך זנות מבגיר/ה בהסכמה מלאה כעובר עבירה.
עד כה החוק בישראל לא אסר מעולם את עצם מעשה הזנות. הלקוחות שקיבלו שירותי זנות לא ביצעו למעשה שום עבירה. החוק המוצע יוצר למעשה שינוי משמעותי, מאחר שהחוק מגדיר לראשונה את מי שבא לצרוך זנות מבגיר/ה בהסכמה מלאה כעובר עבירה.
מהי המורכבות שמאחורי הצעת החוק?
כדי להבין את הצעת החוק ומשמעויותיה, חשוב להבין את המורכבות החוקית-חברתית-מוסרית, העומדת מאחורי תופעת הזנות בכלל ומאחורי סוגיית הפללת צרכני הזנות בפרט.
הגנה על החלשים: כאמור, מטרת העל של הצעת החוק היא להגן על כבודם וחירותם של העוסקים בזנות ולמעשה למגר את התופעה, מתוך תפיסה פטרנליסטית. מחקרים רבים שנעשו הראו כי רוב הנשים והגברים שעוסקים בזנות לא פנו לזנות מתוך בחירה חופשית, אלא כתוצאה של פגיעה חברתית קשה שמקורה בהתעללות נפשית, פיזית, הזנחה, מצוקה כלכלית וכו'.
מאידך, יש לזכור כי העיסוק בזנות מוכר ומקובל עוד מימי התנ"ך; העיסוק בזנות כשלעצמו מעולם לא נאסר. לכן, מנגד עומדים שלושה עקרונות:
שינוי תפיסה שורשית: ההחלטה לאסור צריכת זנות מחייבת שינוי תפיסה עתיקת יומין. בכל מצב, שינוי עמוק אינו פשוט.
פגיעה בחופש העיסוק: "חוק יסוד: חופש העיסוק" קובע כי "כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד". הצעת החוק אמנם אינה אוסרת את העיסוק בזנות, אך פוגעת בו מעצם האיסור על צריכת שירות זה.
פגיעה בחירותו של האדם: "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" קובע כי לכל אדם נתונה הזכות להשתמש בגופו כרצונו. גם בהקשר זה, טוענים המתנגדים להצעה כי עצם האיסור פוגע בזכות הבסיסית של כל אדם להחליט מה לעשות עם גופו, לרבות השימוש בגוף למטרת זנות, וכי אין מקום לעמדה פטרנליסטית כאשר מדובר בהחלטה של בגירים.
מכאן, עולה השאלה האם נכון שהמדינה תתערב ותאסור התנהגות שנחשבה למקובלת במשך כל השנים? האם בהחלטה זו המדינה אינה פוגעת כביכול באוטונומיה של כל אדם להחליט לעסוק בזנות, על ידי הפיכת כל הצרכנים לעבריינים?
מחקרים רבים שנעשו הראו כי רוב הנשים והגברים שעוסקים בזנות לא פנו לזנות מתוך בחירה חופשית, אלא כתוצאה של פגיעה חברתית קשה שמקורה בהתעללות נפשית, פיזית, הזנחה, מצוקה כלכלית וכו'.
מהם עיקרי הצעת החוק?
איסור צריכת מעשה זנות
הסעיף הראשון מגדיר כאמור את עצם צריכת הזנות כעבירה.
זה המקום להדגיש כי האיסור חל רק על הצרכנים ולא על מי שמספק/ת שירותי זנות. המשמעות היא שהעיסוק עצמו בזנות אינו מוגדר כעבירה. נותני השירות לא יועמדו לדין, גם לא בגין שידול לזנות (מה שהיה מתבקש, מבחינה משפטית טהורה). עם זאת, מכיוון שמדובר בחוק חברתי שנקודת המבט שלו היא שהזונות אינן בוחרות בעיסוק זה מרצון חופשי, אלא מדובר באוכלוסיה מוחלשת ופגיעה שיש להגן עליה, החליט המחוקק שלא להגדיר אותם כעבריינים, מה שיסתור את המטרה המוצהרת של החוק (להגן עליהם).
האיסור חל רק על הצרכנים ולא על מי שמספק/ת שירותי זנות. המשמעות היא שהעיסוק עצמו בזנות אינו מוגדר כעבירה. נותני השירות לא יועמדו לדין, גם לא בגין שידול לזנות
חזקה פלילית בנוגע לצריכת זנות
החלק המעניין והמשמעותי ביותר בהגדרת האיסור הוא סעיף 1(ב) שבנוסף לאיסור צריכת זנות באופן מפורש, הוא יוצר חזקה פלילית החלה גם על מי שנמצא במקום המשמש למעשי זנות, אף אם טרם הספיקו לצרוך בפועל מעשה זנות. הנחת היסוד (החזקה) היא שהוא נמצא שם במטרה לצרוך מעשה זנות, אלא אם הוא יוכיח אחרת. זוהי דוגמא חריגה להפיכת נטל הראיה, המוטל באופן רגיל על התביעה באופן שעל האדם שנוכח במקום יהא הנטל לסתור את החזקה כי הוא נמצא שם כדי לצרוך זנות. כך, לדוגמה: מצב שבו צרכן זנות ממתין לתורו על יד דלת חדר, שבו מתבצע מעשה זנות בידי צרכן אחר, ולמעשה לא הספיק לעשות דבר.
עבירה מנהלית שדינה קנס
במקור, ההצעה היתה להפליל את צרכני הזנות ולקבוע כי צריכת זנות היא עבירה פלילית רגילה. עם זאת, לאחר דיונים רבים, הבין המחוקק שמדובר בתהליך חברתי המחייב שינוי תפיסתי גדול. לכן, הוחלט לעשות את התהליך בהדרגה ולהפוך את צריכת הזנות לעבירה מנהלית שדינה קנס ולא לעבירה פלילית.
סעיף 3 קובע כי העונש על ביצוע העבירה או על ניסיון לביצוע העבירה יהיה קנס מנהלי, בסך 1,500 שקלים; הקנס על עבירה חוזרת יהיה 3,000 שקלים. לאחר תשלום הקנס לא תירשם העבירה במרשם הפלילי.
עם זאת, על פי חוק העבירות המנהליות (התשמ"ו-1985), גם בעבירות מנהליות יכול התובע להפעיל שיקול דעת ולהחליט על העמדה לדין פלילי. כך, למשל, בנסיבות מחמירות או במקרים שבהם חוזר החשוד על העבירה.
סעיף 3 קובע כי העונש על ביצוע העבירה או על ניסיון לביצוע העבירה יהיה קנס מנהלי, בסך 1,500 שקלים; הקנס על עבירה חוזרת יהיה 3,000 שקלים. לאחר תשלום הקנס לא תירשם העבירה במרשם הפלילי.
אמצעי ענישה חלופי
בעבירות מנהליות "רגילות", תשלום הקנס פוטר מהעבירה, אך סעיף 4 להצעת החוק מעניק למחוקק את האפשרות לקבוע אמצעי חלופי חינוכי לתשלום הקנס, כגון: חובת השתתפות בקורסים ו/או בסדנאות. הסעיף הזה מדגיש את רצונו של המחוקק לעשות שינוי חינוכי תפיסתי ולא רק להעשיר את קופת המדינה.
תוקף החוק
סעיף 6 מגדיר את תקופת החוק לחמש שנים. המטרה היא להתייחס לתקופה זו כאל תקופת מבחן, שבמהלכה ניתן יהיה לבחון את תוצאות החוק בשטח ולהסיק מסקנות עתידיות, בהתאם להן.
האם החוק יפתור את הבעיה?
תפיסת העולם שעומדת מאחורי הצעת החוק היא שהבחירה בזנות אינה בחירה חופשית, אלא נעשית מחוסר ברירה. לכן, יש לעשות מאמצים שיסייעו לעוסקים בזנות לצאת ממעגל הזנות.
אך לאור המורכבות של סוגיה זו, הפתרון אינו יכול להסתמך אך ורק על הפיכת צרכני הזנות לעבריינים. נדרש מהלך כולל, במספר מישורים (לרבות סיוע לאלה שיצאו ממעגל הזנות, לצד חינוך והסברה לציבור).
סיוע לעוסקים בזנות
מישור הסיוע חשוב ביותר בהקשר זה, מאחר שאם מישהו פנה לעסוק בזנות, מכיוון שהגיע לשפל המדרגה, הרי שהאיסור על צריכת זנות (לבדו) - לא רק שלא יסייע לו, אלא אף יפגע בפרנסתו, שייתכן שהיא הפרנסה היחידה שיש לו.
אם לא יינקטו אמצעי סיוע, החוק הזה עלול להוביל לתוצאה הפוכה מהרצוי ולגרום לכך שבמקום שהעוסקים בזנות יוכלו לעבוד במקומות מסודרים יחסית, הם שוב ימצאו את עצמם נרדפים. כך, בלית ברירה, העוסקים בזנות ייאלצו להמשיך לעסוק בזנות, אך בתנאים פחות טובים.
מישור הסיוע חשוב ביותר בהקשר זה, מאחר שאם מישהו פנה לעסוק בזנות, מכיוון שהגיע לשפל המדרגה, הרי שהאיסור על צריכת זנות (לבדו) - לא רק שלא יסייע לו, אלא אף יפגע בפרנסתו, שייתכן שהיא הפרנסה היחידה שיש לו.
חינוך והסברה
מכיוון שהעיסוק בזנות אינו אסור, הרי שיש בצריכת זנות בעיקר שאלה מוסרית. יש לזכור שלא כל מה שאינו מוסרי הוא בהכרח פלילי. לכן, כדי לעשות שינוי אמיתי שייטיב עם כולם, יש צורך גם במערך חינוכי הסברתי מקיף.
לסיכום: טוב הדבר, שהמדינה שמה לעצמה כמטרה להילחם בתופעת הזנות ובהיבטיה השליליים. ברור שיש לנסות לצמצם ככל האפשר את הזנות. אין ספק כי מדובר בנושא רגיש וטעון מאוד, שבו יש שיקולים לשני הכיוונים. עם זאת, כדי לעשות שינוי אמיתי, הפיכת צרכני הזנות לעבריינים לבדה אינה מספיקה. יש צורך מהותי לפעול במקביל - הן בחינוך אינטנסיבי של הציבור; והן (ואף בעיקר) במתן סיוע עמוק ואמיתי, לכל אותם נשים וגברים, שבחרו לעסוק בזנות כמוצא אחרון. הפללת צרכני הזנות, מבלי להעניק פתרון פרקטי לעוסקים בזנות (לרבות מקומות מגורים, פרנסה וכו'), תחטא למטרה ועלולה להוביל לתוצאה הפוכה מהרצויה.
עו"ד מירב נוסבוים עוסקת במשפט פלילי.
