חוק שעות עבודה ומנוחה: מדריך מקיף

חוק שעות עבודה ומנוחה (תשי"א-1951), המכונה בציבור גם "חוק שעות נוספות", מעגן את זכויותיהם וחובותיהם של העובדים והמעסיקים, בנוגע לשעות שבהן עומד העובד לרשות מקום העבודה ובנוגע לשכר עבור השעות הנוספות.

מהי מטרת החוק?

בבג"ץ 1687/07 יולנדה גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה הגדיר בית המשפט העליון כי מטרת החוק היא "להבטיח כי יתקיים איזון ראוי בחייו של אדם בין השעות שאותן הוא מקדיש לעבודתו לבין שעות הפנאי", וקבע כי החוק יוצא חוצץ נגד המגמה הרווחת בשוק העבודה: עבודה לאורך שעות ארוכות ביותר. החוק פועל לשמירה על כבוד העובדים.

בפרשת ע"ע 188/06 סמי בוג'ו נ' קל בניין בע"מ, הגדיר בית הדין הארצי לעבודה כי תכלית החוק היא "לקבוע מסגרת נורמטיבית של שעות עבודה במשק, המונעת מעובד וממעסיקו להסכים על מסגרת שעות עבודה הפוגעת באיכות החיים של העובד; לקדם את איכות החיים ולהגן על כבודו של העובד, על ידי הגדרת שעות פנאי; למנוע ניצול אפשרי של מעסיקים, שלולא החוק המגביל את שעות ההעסקה עלולים להעסיק עובד אחד במקום שני עובדים".

מהם עיקרי החוק?

כאמור, הכללים הבסיסיים העיקריים המעוגנים בחוק מתייחסים לאורכו של יום עבודה ושבוע עבודה, לעבודה ביום המנוחה, לתשלום עבור שעות נוספות, לזכאות להפסקה ועוד.

עם זאת, חשוב מאוד לדעת: החוק נחקק בשנת 1951 ולא כל ההגדרות המספריות הקבועות בו תקפות. לאורך השנים, נחתמו צווי הרחבה וניתנו היתרים כלליים שונים (מתוקף סעיף 4 לחוק) ששינו את ההגדרות הבסיסיות בחוק. הצווים וההיתרים המאוחרים הם אלו שתקפים.

שעות עבודה יומיות

משך יום העבודה הוא: 

• 8 שעות במקום עבודה שבו עובדים 6 ימים בשבוע;
• 9 שעות במקום עבודה שבו עובדים 5 ימים בשבוע;
• 7 שעות בעבודת לילה (עבודה שלפחות שעתיים ממנה נעשות בין השעות 22:00 ל-6:00);
• 7 שעות ביום שלפני יום המנוחה השבועית וביום שלפני חופשת החג החלה על העובד (למשל: יום שישי).

צו הרחבה בדבר קיצור שבוע העבודה במשק, אשר פורסם ביום 19.3.2018, קובע כי החל מיום 1.4.2018, שבוע עבודה לא יעלה על 42 שעות עבודה

שעות עבודה שבועיות

בסעיף 3 לחוק, נקבע כי שבוע עבודה לא יעלה על 45 שעות שבועיות.

עם זאת, צו הרחבה בדבר קיצור שבוע העבודה במשק, אשר פורסם ביום 19.3.2018, קובע כי החל מיום 1.4.2018, שבוע עבודה לא יעלה על 42 שעות עבודה (עד למועד פרסום הצו, שבוע העבודה עמד על 43 שעות, בהתאם להוראות צו הרחבה להסכם מסגרת משנת 2000).

ההגדרה המשפטית של "שעות עבודה"

החוק מגדיר "שעות עבודה" בהגדרה הבאה: "פרק הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לרבות הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד...".

מדובר בהגדרה מעורפלת, שנדונה לא פעם בביהמ"ש, שהרי ההגדרה אינה בהכרח תואמת את עידן התעסוקה המודרני, במסגרתו קיימים סוגים שונים של העסקה והעובד אינו נמצא בהכרח פיזית במקום העבודה. גם עובדים שמגיעים למקום העבודה עונים לא פעם לטלפונים או שולחים מיילים לאחר שעות העבודה.

כדי לבחון שאלה זו, בוחן ביהמ"ש כל מקרה לגופו, ביחס לתפקידו של העובד, מקום עבודתו, חובת נוכחותו במקום העבודה, האם העובד היה רשאי לצאת ממקום העבודה בזמני הביניים (למשל: הפסקות), האם העובד ישן במקום העבודה כעניין שבשגרה ועוד.

כך, למשל: בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (עב' (חי) 1991/06 דורון עוזי ואח' נ' אמנור קיסריה שירותי אבטחה ומוקד בע"מ) דן בשאלה זו, במקרה של סיירים שלא נדרשו להישאר במקום עבודתם, אולם נדרש מהם להיות דרוכים ומוכנים במקרה של קריאה, ולהגיע במהירות האפשרית לבושים במדים למקום האירוע, כדי לנסות לתפוס פורצים.

בעניין זה, פסק בית הדין כי השעות שבהן העובדים לא עבדו בפועל, לא נענו לקריאה ולא שהו במקום העבודה - אולם היו דרוכים ונכונים לענות לקריאות הן "שעות כוננות", שבהן העובד פנוי "לעשות לעצמו" ועל כן אינן שעות עבודה.

שעות נוספות

החוק מגדיר "שעות נוספות" כשעות עבודה, שהן מעבר לשעות יום העבודה או שבוע העבודה שנקבעו, וקובע בסעיף 6 כי חל איסור על העסקת עובד בשעות נוספות, אלא אם המעסיק קיבל לכך היתר ממשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, בהתאם לפירוט בסעיף 10 לחוק ולהסכם ההרחבה המעודכן:

• "מקרה חירום": במקרה של תאונה או מאורע בלתי צפוי שמחייבים זאת או כשיש לטפל באופן דחוף במכונות או בציוד כדי למנוע נזק.
• בעבודה במשמרות: עד שעה נוספת אחת ביום, ועד ממוצע של 45 שעות בשבוע, מתוך שלושה שבועות.
• ימים מיוחדים: לצורך הכנת מאזן שנתי, ברישום מלאי הסחורה ובמכירה שלפני חג. בימים אלה, המגבלה היא עד 4 שעות נוספות ליום, לכל היותר 100 שעות נוספות בשנה.
• ענפי משק מסוימים: לענפים מסוימים ניתן היתר כללי. לכל אחד מהענפים, נקבע מספר השעות הנוספות בהן מותר לו להעסיק עובדים. רשימת ההיתרים הענפיים מופיעה באתר משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. 

הגבלת מספר השעות הנוספות

על פי ההיתר הכללי האחרון (2018) חלה מגבלה על מספר השעות הנוספות המותרות:

1. אורך יום העבודה, כולל שעות נוספות, לא יעלה על 12 שעות;
2. מספר השעות הנוספות בשבוע עבודה לא יעלה על 16 שעות;
3. אורך שבוע עבודה של עובד בעבודת לילה, כולל שעות נוספות, לא יעלה על 58 שעות.

תשלום עבור שעות נוספות

סעיף 16 לחוק קובע כי התשלום עבור השעות הנוספות יהיה גבוה יותר מהשכר הרגיל:

עבור השעתיים הנוספות הראשונות באותו יום עבודה - זכאי העובד ל-125% לפחות משכרו הרגיל.

עבור כל שעה נוספת (לאחר השעתיים הנוספות הראשונות) - זכאי העובד ל-150% לפחות משכרו הרגיל.

מנוחה שבועית

סעיף 7 לחוק קובע כי לכל עובד מגיעות לפחות 36 שעות מנוחה רצופות בשבוע, שיכללו את יום המנוחה בהתאם לדתו:

• לעובד יהודי - יום שבת;
• לעובד שאינו יהודי - יום שבת/ יום ראשון/ יום שישי לבחירתו.

גם כאן נקבעו ענפים חריגים (בהתאם לסעיף 8 לחוק), שבהם המנוחה השבועית תהיה 25 שעות ולא 36 שעות. כך, למשל: בתי קולנוע, תחבורה ציבורית, בתי חולים ועוד. לרשימה המלאה.

תשלום עבור עבודה ביום המנוחה

סעיף 17 לחוק קובע כי עבור שעות עבודה שהן על חשבון שעות המנוחה השבועיות, זכאי העובד ל-150% לפחות מהשכר הרגיל. בנוסף לכך, זכאי העובד לשעות מנוחה אחרות, במקום שעות המנוחה השבועיות שבהן עבד.

תמורת עבודה בשעות נוספות במהלך המנוחה השבועית, זכאי העובד גם ל-175% לפחות משכרו הרגיל, בעד השעתיים הנוספות הראשונות באותו יום עבודה, ול-200% מהשכר הרגיל, בעד כל שעה נוספת שלאחריהן.

סעיף 9ג לחוק הוא סעיף משמעותי, הקובע כי אסור להתנות את ההעסקה או לסרב להעסיק עובד בשל סירובו של העובד לעבוד ביום המנוחה. התניה או סירוב קבלה לעבודה בשל עניין זה ייחשבו להפליה

איסור הפליה בשל סירוב לעבודה במנוחה השבועית

סעיף 9ג לחוק הוא סעיף משמעותי, הקובע כי אסור להתנות את ההעסקה או לסרב להעסיק עובד בשל סירובו של העובד לעבוד ביום המנוחה (אלא אם מקום העבודה משתייך לאחד מהמגזרים המוחרגים). התניה או סירוב קבלה לעבודה בשל עניין זה ייחשבו להפליה.

בעניין זה, חשוב לדעת כי עד שנת 2019 החוק אפשר לעובד לסרב לעבוד ביום המנוחה רק עקב איסור שבמצוות דתו. החל מ-1.1.2019, יוכל עובד לסרב לעבוד ביום המנוחה גם מטעמים שאינם קשורים לדת. 

הפסקות

סעיף 20 לחוק קובע כי העובד זכאי להפסקות במהלך העבודה:

• במהלך יום עבודה של שש שעות ומעלה – הפסקה של  ¾ שעה לפחות, מתוכה הפסקה אחת רצופה משך חצי שעה לפחות.
• במהלך יום עבודה שלפני המנוחה השבועית (למשל: שישי) וביום שלפני חג - הפסקה למשך של לפחות חצי שעה.

בעניין זה, חשוב לדעת כי המעסיק מחויב לתת לעובד זמן הפסקה למנוחה ולאכילה, אך משך הזמן הוא "על חשבון העובד" ואינו מחושב במספר שעות העבודה בתשלום.

הפסקות לתפילה

סעיף 20ד לחוק קובע כי על המעסיק לאפשר לעובד הפסקה לצורך תפילה, בהתאם להיתרים שנקבעו.

הפסקה בין שני ימי עבודה

סעיף 21 לחוק קובע כי בין יום עבודה למשנהו תינתן לעובד הפסקה של שמונה שעות לפחות.

חובת רישום שעות עבודה

סעיף 25 לחוק קובע כי החובה לנהל רישום שעות עבודה חלה על המעסיק. סעיף 26 מדגיש כי במקרה שבו הגיש העובד תביעה לתשלום שכר עבודה, גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שעות העבודה שנויות במחלוקת - נטל הוכחה הוא על המעסיק.

כלומר, במקרה כזה, המעסיק הוא זה שיצטרך להוכיח כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת ו/או להוכיח שהעובד לא הועסק למעלה ממספר השעות הנוספות המותרות.

על מי לא חל החוק?

סעיף 30א לחוק קובע כי החוק לא יחול על סוגים שונים של עובדים:

1. שוטרים ועובדי שירות בתי הסוהר;
2. עובדי מדינה שתפקידם מחייב לעמוד לרשות העבודה גם מחוץ לשעות העבודה הרגילות;
3. יורדי ים ועובדי דיג;
4. אנשי צוות אויר;
5. עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי;
6. עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעסיק כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם.

מכיוון שסעיפים קטנים 5 ו-6, עלולים להוות פתח לטיעונים משפטיים ממעסיקים שיבקשו לכלול את העובדים שלהם בחריגים אלה, נוטה הפסיקה לצמצם את הפרשנות לעובדים הנכללים בהם. כך, למשל הבהיר הנשיא בדימוס סטיב אדלר בפרשת ע"ע 570/06 עו"ד עמוס אגרון נ' עו"ד זיוה כץ כי יחסי עבודה מחייבים מידה של אמון אישי וכי יש סוגים של עבודות הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי גם מעובדים זוטרים: "מטרת החוק, לפי בית הדין, איננה לשלול את ההגנה שבחוק מעובדים אלה. מידה מיוחדת של אמון אישי במסגרת סעיף 30 לחוק, חייבת להיבחן, לפי מבחני בית הדין הארצי לעבודה, לפי סממנים אלה: עובד בכיר, בעל מידע מיוחד, בעל אחריות מיוחדת שמקבל שכר גבוה התואם את האמון האישי מיוחד לו הוא זוכה. סממנים אלה ושכמותם, קשורים לשעות עבודתו ולשכרו של העובד. כאלה הם תפקידיהם של המנהל הכללי במפעל, של היועץ המשפטי, של החשב, של המהנדס הראשי וכדומה, המחייבים שעות עבודה רבות ולעיתים אף בלתי שגרתיות. כאשר אף אלה ייבחנו על פי נסיבותיו המיוחדות של המקרה הספציפי".

לסיכום: החוק בא להסדיר את המגבלות על שעות העבודה ואת התגמול על שעות עבודה נוספות. עם זאת, המחוקק מכיר בכך שמדובר בעניין דינמי ואינדיבידואלי. לכן, האמור בחוק כפוף לשינויים ולהיתרים שנקבעים מעת לעת ע"י שר העבודה. בכל מקרה, מומלץ להיוועץ בעו"ד המתמצא בתחום, כדי לבחון את זכויותיכם המלאות.

עו"ד הדר פלד-טל עוסקת בדיני עבודה.

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת zap משפטי.