חברות רטרואקטיבית באגודה קהילתית
במושב בו אני גר(מושב יפית בקעת הירדן), מתגוררות כשישים משפחות כשכ-40% ממחזיקי הזכויות בנכסים הינם חברים באגודה שיתופית חקלאית. בעשרים השנים האחרונות קלט המושב מספר משפחות גדול שחלקן רכשו נחלות נטושות וחלקן רכשו בתים שנבנו לתושבים שאינם חברי האגודה. לכל המשפחות הנ"ל יש הסכם התיישבות מול החטיבה להתיישבות ישירות ואין להם הסכם מתיישב מול האגודה השיתופית החקלאית. לאחרונה החליטה האגודה החקלאית להקים על דעת חבריה בלבד, להקים אגודה קהילתית למטרת גביית היטלים ואגרות נוספים, ומתוך הצהרה כי מי שלא יצטרף לאגודה הקהילתית יחוייב בכל מקרה בתשלום ען סמך הלכות שריד, מלכיה וכו'. שאלתי היא א'- האם ניתן להקים אגודה כזאת גם ללא הסכמת התושבים הקיימים שמולם אין הסכם מתיישב באגודה. וב' - האם ניתן להחיל את תקנון האגודה על אותם תושבים. ידוע לי כי יש פסיקות והלכות שונות לגבי מתיישבים שפרשו מאגודה, אך פה יש מצב שבו מחילים אגודה על מחזיקי זכויות בנכסים באופן רטרואקטיבי וללא הסכמת רוב מחזיקי הנכסים בישוב. אודה על תשובה מהירה. בכב' רב - ירו
שלום רב! האינטרס הכללי ביישוב השיתופי – הספקת שירותים מקובלים ביישוב, בעלויות סבירות ובמימון מקבלי השירותים; עיקר השירותים אמור להינתן ע"י הרשויות המקומיות – המועצה האזורית והוועד המקומי – אך רבים המקרים בהם מספקת האגודה השיתופית ביישוב שירותים משלימים ( או חליפיים ), מהם נהנים כלל התושבים, גם אם אינם חברים באגודה. מכאן הצורך והשימוש בגבייה בדיעבד מאלה שאינם משלמים מראש, לרבות גבייה מסרבני תשלום הנהנים מהשירותים כתושבים או כבעלי נכסים ביישוב. תושבים הנהנים מ"שירותי-יישוב" כאלה, חייבים בתשלום בעבורם, ובלבד שהשירותים הינם בגדר המקובל ובשיעורים סבירים. בשאלה עצמה אף אוזכרו פסקי-דין שכבר ניתנו בסוגיה זו של "מיסי יישוב" ( כמונח העממי הנפוץ ). בנסיבות האמורות לעיל, ולאור המצב המשפטי הקיים בנושא ביישובים השיתופיים בישראל - לכל מקבל שירות כזה, החייב בתשלום בעבורו, יש אינטרס אישי-פרטי להיות חבר באגודה קהילתית שהוקמה למתן השירותים ולמימונם, כדי לקבל מעמד ו"במה" לשם השפעה על החלטות. הכל – בהקשר לשירותים שאינם ניתנים ע"י המועצה האזורית והוועד המקומי, אלא כהשלמה או כתחליף לשירותים כאמור. תושבים שאינם חברים באגודה החקלאית ביישוב השיתופי – עניינם הוא בהקמת אגודה קהילתית כאמור; אם חברי האגודה החקלאית אינם יוזמים הקמת אגודה קהילתית לתושבים כולם – יש מקום ליוזמה כזו מצד התושבים; אם קיימת יוזמה כזו – על מה עליהם להלין!? יובהר ויודגש, כי "חופש ההתאגדות" בישראל כולל גם את "החופש מאי-התאגדות", ואפילו מי שהצטרף כחבר לאגודה קהילתית, זכאי לפרוש ממנה בכל עת, אם רצונו בכך; החברות באגודה כזו ממילא איננה ברת-כפייה - היא אופציה לבחירת התושב, ונועדה לטובתו בלבד. במקרה המתואר בשאלה מוצע, אפוא, לראות ולבחון את הדברים מיסודם ובמהותם, על-פי האמורים לעיל, ולמקרה הצורך – לפנות לראשי המועצה האזורית וליועץ המשפטי שלה, וכן לגורמים התנועתיים והאזוריים המסייעים לתושבי בקעת-הירדן ולמוסדותיהם, כדי שיסייעו בבירור, בייעוץ, בהדרכה ואף בפיקוח, והכל - בראייה היישובית וההתיישבותית הכוללת, עליהם הם אמונים.
העניין הוא לא עצם הקמת האגודה הקהילתית שייתכן ומרבית התושבים מעוניינים בה, אלא דרך הקמתה, כאשר האגודה החקלאית לאחר שנקבע מסלול מוסדר יחד עם הוועד המקומי לפעול יחד להקמת אגודה קהילתית תוך שיתוף כלל התושבים המחזיקים בסכויות בנכס, ביצעה מחטף והקימה אגודה קהילתית תוך הצגת מצג שווא לחברי האגודה החקלאית, שבמקרה ולא תוקם אגודה קהילתית תילקחנה מהם כל הזכויות והנכסים השמורים לאגודה החקלאית, ותוך התעלמות משאר התושבים בישוב המהווים את הרוב המוחלט של התושבים. למותר לציין כי בכל השנים בהם המושב קיים לא ניתנים בישוב תחת כל הנהלותיו שירותים החורגים מסל השירותים הניתנים על ידי הוועד המקומי והמועצה האיזורית, למעט בריכת שחיה הפועלת חודשיים בשנה ועל שירות זה יש הסכמה כוללת לתשלום נוסף של התושבים שאינם חברי אגודה, והתנגדות לתשלום של מי שהינם חברי אגודה מעצם היותם אזרחים בגיל השלישי שאינם משתמשים בבריכה.
שלום רב! בשאלה רבת-ההיקף שהועלתה לראשונה, לא נכללו פרטים משמעותיים שצוינו רק כעת ( אף אין שם איזכור לוועד המקומי, ולא להסדר שנעשה עמו ) והתיאור הנוכחי עם השאלה החדשה – הינם בגדר עניין חדש. מכל מקום: כל האמור בתשובה שניתנה ע"י מנהל-הפורום – עומד בעינו, והוא עשוי לתת מענה לשאלה גם במתכונתה הנוכחית. אגב: אם רק דרך הקמת האגודה הקהילתית עומדת בלב העניין – נראה כי הבעיה אינה חריפה ודחופה; ואם מדובר ב"אגודה קהילתית שייתכן שמרבית התושבים מעוניינים בה", כדאי לברר שמא מרבית התושבים אף אינם חולקים על דרך הקמתה.
שלום, מה השאלה המשפטית שלך?
