פרופסור לגריאטריה קבע שיש כשירות לצוואה

לה שהמנוחה אמרה לו שהיא מעוניינת חשנות צוואה. המנוחה היתה סובלת מדיכאון והייתה אנלפביתית .כבדת שמיעה.ובנוסף לכל היא חתמה עם האצבע ולא חתימה שהיא ידעה לחתום. למרות שהידיים שלה פעילות ללא שום תלונות. פרופסור פניג של בית המשפט קבע שהפסיכוגריאטר היה צריך לבדוק האם יש דיכאון? וכמו כן לעשות תבחיני אישיות. וכן גם מיני מנטל.(הוא חזר בו לגבי המינימנטל) מכיוון שהוא שמע בעדויות שהיא הפסיקה להתמצאות בכסף ושהיא לא הייתה עורכת קניות.מדוע הוא לא חזר בו מלתת כשרות והוא קובע שהיא קשירה? הוא אמר שחייבים לבד האם הדיכאון שיש לה משפיע בהחלטה של שינוי הצוואה . ובנוסף לכל יש הוכחה שהפסיכוגריאטר מקורב לבעל הדין שהזמין אותם. הפרופסור אמר שהוא מעביר לקולגות בדיקות כי לטענתו. היכרות מוקדמת גורמת לחשש לניגוד עיניינים והטיה.