הילד שלי לא רוצה ללכת לגרוש

כשקיימים הסדרים של זמני שהות (משמורת) שנקבעו בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין או בהחלטה שיפוטית אחרת. חובה לקיימם. הורה שנתקל בהתנגדות של קטין לקיימם, חייב לעשות ככל יכולתו על מנת לדבר אל ליבו של הילד, להסביר לו את חשיבות הקשר עם ההורה האחר ולדאוג שיתקיים. הדבר תלוי מאוד גם בגילו של הקטין- אין דין אחד לקטין בין שלוש לעומת קטין בן 16. ברור שככל שהילד יותר גדול קשה יותר לכפות עליו את קיום זמני השהות. ככל וההתנגדות לא נובעת מניכור או הסתה חשוב לבדוק מול הקטין איפה הקושי או על מה יושב החשש ואי הרצון ללכת להורה האחר- ואם לא די בכך, אפשר להגיש בקשה דחופה לביהמ"ש או תביעה בנושא קטין ולברר את הסוגיה , לעיתים יחד עם בקשה למינוי מטפל רגשי לבחינת מצבו הרגשי של הקטין.