ייצור חלב בישראל

שלום, אני רפתן, דור שלישי בישראל, וברצוני לדעת האם עשוי להיות "קייס" במקרה שלהלן (אנסה לקצר): - מדינת ישראל מתנהלת מיום הקמתה במדיניות של מכסות חלב במסגרת משק ייצור החלב המתוכנן (לא אכנס כרגע לשאלת קיומה או אי קיומה של נכונותו של תכנון זה). עד לפני 20 שנה לערך מכסות אלה ניתנו ב"השאלה" לאגודות החקלאיות במושבים ובקיבוצים ואלה חילקו את ייצור החלב בין חבריהן באופן פרטני. בשלב מסויים הוחלט שהמכסות חדלות מלהיות מכסות אגודה והופכות להיות אישיות. - לכל אורך קיומו של משק ייצור החלב בישראל נקבע מחיר מנהלי ע"י משרד החקלאות. - במעמד חלוקה זו, היצרנים קיבלו מכסות בגדלים משתנים, כאשר יש מי שמכסתם כפולה מזו של הקולגות שלהם במושב השכן, ללא שום צידוק רציונלי, למד מן העובדה שחבר X השתייך למושב שמכסתו היתה גדולה. - כל בעל מכסה בעבר החזיר מכסה זו למדינה במידה וסיים להתפרנס מרפתו. - לפני מספר שנים קבע שר החקלאות דאז, מר שלום שמחון, שניתן לסחור במכסות תמורת כסף במסגרת מכרזה (עד אז סחר היה בלתי חוקי בעליל). בנוסף, במעמד זה קבע גם שייצור החלב בישראל ייעשה במסגרת "מועדון סגור", שממנו רק יוצאים ואין נכנסים, כך שהיצרנים הולכים וגדלים עם כל יצרן פורש. - המחיר המשיך להיות מנהלי, אותצו הציבור מכיר כ"מחיר מטרה", שנעשה ע"י סקר פעם בשנתיים שדוגם 150 רפתות בישראל ומייצר ממוצע משוקלל על ידו לרפת בעלת הגודל הממוצע, בעלת היעילות הממוצעת, יוענק השכר הממוצע במשק. כלומר, נאמר ונקבע שמחיר המטרה הינו 2 שקלים, כאשר הרפת הממוצעת הינה בעלת מכסה של 700 אלף ליטרים בשנה, הרי שמי שמכסתו הינה 400 אלף ליטרים יקבל רק 57% מההכנסה אותה יקבל חברו (כמובן שמדובר בהכנסות בלבד, כאשר הרפתן בעל מכסת ה-700 אלף אמור להרוויח סביב 9,000 ש"ח בחודש). זהו על רגל אחת. שאלותיי כדלקמן: - האם מדיניות ה"מועדון הסגור" עולה בקנה אחד עם החוק (מסגרת החוק המקורית אמרה שכל בעל משק חקלאי זכאי להיות יצרן חלב)? - האם מדיניות התשלום, בה פלוני ואלמוני, על אף שמכסותיהם בגדלים שונים, אמורים להתפרנס כשווים, מאותה מחיר (שוויון הזדמנויות בעבודה?). הדבר משול בעיניי להגבלה שאומרת שלנהג מונית X מותר לנהוג רק 20 אלף ק"מ בשנה, כאשר לחברו מותר 50 אלף ק"מ. האם עשוי להיות בנ"ל טיעון תקף כנגד מדינת ישראל? תודה רבה, ליאור