מספר שאלות

שלום רב, הבחנתי כאן בהרבה דיונים הנוגעים לעניין הכתובה (חלק מהשאלות מעידות לדעתי על "אצבע קלה על ההדק" מצד האישה ואם יורשה לי: גם חמדנות - דבר שהמריץ אותי עוד יותר לפנות אליכם ולברר את הדרוש בירור מבחינתי)וברצוני לשאול מס' שאלות בנדון. לפני כן אתאר על קצה המזלג את המקרה שלי. אני ואשתי היינו נשואים כחצי שנה בלבד בטרם החלטנו להיפרד, מאחר ונתגלו בינינו הבדלי אופי וגישה (שהיו קיימים גם לפני כן - אך הייתה אמונה, לשווא, שהדברים יסתדרו עם הזמן) שאינם ניתנים לגישור. כיום, אנו חיים כבר כ - 4 חודשים בנפרד זה מזה, לאחר שבזמנו הסיכום היה שניפרד בהסכמה משותפת (יש לי תיעוד לכך, אגב). אנו מצויים על סיפו של גיבוש הסכם לגירושים בהסכמה (כל שנדרש הוא חתימתה לנוסח הסופי שגובש בטרם נפנה לאישור הערכאות המשפטיות) ולחלוקה שיוויונית של המשאבים הכספיים שנוסח ע"י עורך הדין שלי (וגם להסכמה העקרונית שלה לעיקרי הסכם זה - כולל ויתור על נושא הכתובה -יש לי תיעוד בכתב), אך לאחרונה אשתי משתהה זמן לא מבוטל בהגשת חתימתה להסכם ויש לי חשש - והיא גם רמזה לי על כך בעבר הלא רחוק תוך כדי תהליך ההתדיינות בינינו - שמאיצים בה לתבוע את הכתובה בשיטת "תפוס כפי יכולתך" ולסגת מההסכם מתוך מחשבה לזכות כך גם בכתובה או בחלק מסוים ממנה - וגם במחצית מן המשאבים הכספיים. כמו כן, ככל שהזמן חולף אני מתרשם שאשתי הופכת למתוסכלת יותר ויותר על רקע הפרידה ומראה יותר סימנים של נקמנות (כמו בהשתהותה בהקשר לחתימה על ההסכם). ברצוני לשאול את השאלות הבאות: 1.האם קיימת משמעות בעיני בית הדין באשר לעובדה כי צד מסוים הביע נכונות להיפרד בהסכמה ואף גובש עימו למעשה הסכם - פרי דיונים שנערכו בין הצדדים וליבון מחלוקות (ואגב, גם לא מעט נכונות לפשרות מצידי) - ולפתע צד זה מחליט "להפוך את השולחן" ופונה לביה"ד בבקשת גירושין חד צדדית - למעשה מתוך בצע כסף? 2. במהלך חודשיים וחצי רצופים מתוך התקופה של הנישואין, אשתי סירבה לקיים עמי יחסי אישות, מתוך תואנות של יחס לא ראוי מצידי למשפחתה (יצוין, שהיחסים ביני ובינה - במהלך פרק זמן נרחב מתוך אותם חודשיים וחצי - היו דווקא טובים בהחלט..). מה המשמעות של העובדה כי אשתי לא קיימה עמי יחסי אישות במשך פרק זמן רצוף ארוך כל כך - בהתייחס להגדרתה כאישה מורדת ובהתייחס לנושא הכתובה? 3. הבנתי שהמגמה כיום - באם נפסקת כתובה לזכות האישה - היא לא לעבור את רף ה - 120,000 ש"ח, פרט למקרים של בגידה וכו'. האם זה נכון? ואם כן - כיצד מחליט בית הדין באשר לסכום שמגיע לאישה בפועל? האם זו החלטה שרירותית או שהיא לוקחת בחשבון גם את המשאבים הכספיים האחרים בם היא אמורה לזכות, כתוצאה מהגירושין וכו'? יצוין, כי אשתי עובדת ומשתכרת סכום נאות למדי למחייתה. 4. האם אישה שקיימות הוכחות חד משמעיות לכך שהיא פועלת להכיר בני זוג אחרים למטרת היכרות רומנטית - במהלך תקופת הפירוד וטרם מתן הגט - יכולה בכלל לדרוש את כתובתה? יצוין בזאת, שהייתי נאמן לה במהלך תקופת נישואינו וגם במהלך התקופה של הפירוד לא נפגשתי עם נשים אחרות. 5. מנקודת הראות של האינטרס שלי - האם עדיף לי לחכות בסבלנות לחתימתה על ההסכם שגובש? ובאם היא תסחוב את העניין עוד ועוד ולמעשה "תעגון" אותי - האם כדאי לי לפנות לאחת מן הערכאות השיפוטיות (ביה"ד למשפחה / ביה"ד הרבני) עם בקשה חד צדדית לגט או שעדיף בכל מקרה שלא אהיה זה ש"מפוצץ" את עניין הפירוד בהסכמה? שוב זכרו את העובדה כי במהלך תקופה זו של השתהות היא פועלת כדי להכיר בני זוג אחרים - דבר המחדד עוד יותר את העוול שנגרם לי, עקב היותי "כבול" וממתין לחתימתה ולסיומו בפועל של תהליך מתן הגט. בתודה מראש, דני.