שטר מטען אוירי

חנן שלום, שאלת הבעלות על פי השטר אינה תלויה בהיותו אווירי או ימי, אלא האם היותו שטר מטען -B/L או "ווי-בייל" - W/B. שטר המטען "הקלאסי" נושא בחובו שלושה "תפקידים" -משפטייים קניינים: ראיה לחוזה ההובלה, קבלה מטעם המוביל על קבלת המטען לידיו כפי תיאורו בשטר, ומסמך קנייני המאפשר לאוחז בשטר (הוא בלבד) לדרוש את המטען מידי המוביל. עם התפתחות והתקדמות הסחר העולמי ואמצעי התחבורה יצא כי לעתים המטען עצמו "הקדים" את משלוח והגעת המסמכים עצמם, ועל מנת שלא לעכב למשל את שחרור המטען - עד אשר יגיע שטר המטען עצמו, התבסס מנגנון ה- W/B. זה האחרון, מהווה ראיה כאמור לחוזה ההובלה וקבלה על מסירת המטען, אולם נעדר את המימד הקנייני ולכן, בהובלה על פיו, ניתן למסור את המטען גם ללא הצגת מקור השטר. השימוש ב- W/B או ב Sea Way-Bill, נפוץ בהובלה אווירית [ראה לעיל מימד הזמן] וגם בהובלה ימית. על פניו, סביר כי באם שילוח אוורי מדובר, הרי שהמסמך שהונפק אינו שטר מטען כי אם W/B, אולם זהו עניין לבדיקה על פי השטר עצמו. יחד עם זאת יצוין כי לנוכח השימוש הנפוץ ב- W/B, זה האחרון מבצע גם תפקידים "מעין קנייניים" - כגון מסמך לביצוע תשלום על פי מכתב אשראי דוקומונטרי, ועוד. בברכה, יואב הריס, עו"ד