ייבוא מוצרים ממוצגים

ליאור שלום, השאלה אם "מותר" או "אסור" לבצע "יבוא מקביל", נגזרת מהנסיבות ולפיהן טיב הזיכיון שמחזיק היבואן הבלעדי, מקור המוצרים, ושוק המוצר ונסביר. המקובל הוא שבעל הזיכיון הבלעדי הנו בעל זכות חוזית להפצה של המוצר הרלוונטי בשוק המוגדר בחוזה. זכות זו מוענקת אל מול יכולות ו/או התחייבות לפתח את שוק המוצר המקומי ולהביא ולהצליח במכירת המוצר. השאלה הראשונה מתייחסת למקור המוצר אותו רוצים ליבא ביבוא מקביל, והאם אין בהשגת המוצר משום הפרה של התחייבות חוזית קיימת הקשורה לאספקת המוצר, מטעם הגורם שסיפק אותו. השאלה השנייה נוגעת לשוק המוצר עצמו- האם אין בעצם המכירה באופן מקביל ובשוק קיים משום התעשרות על חשבון זכיין בלעדי שפיתח והשקיע ויצר את שוק המוצר. זכותם של משווקים מקומיים בשוק המוצר הוכרה בעקיפין בסדרה של פסקי דין שעסקו בשאלות הקשורות להפסקת ההתקשרות עמם מטעם בעלי המוצר שהעניק להם את הבלעדיות/ זיכיון. (למשל ע"א 355/89 עזבון המנוח ניקולא חינוי ז"ל נגד מבשלות שיכר; ת.א. 1902/08 דנשר בע"מ נגד Banketbakerij). בכל הקשור ליבוא מקביל, הנושא נדון במקרה הידוע כרע"א 371/89 אליהו נגד ליבוביץ שעסק ביבוא מקביל של עטי פרקר: שם נקבע כי יבוא מקביל מהווה התעשרות של היבואן המקביל על חשבון הזכיין ומאמציו לפיתוח שוק המוצר, אלא שהתעשרות זו אינה שלא כדין ולכן מותרת. נושא זה עלה לכותרות באחרונה סביב הסכסוך בין בעלי המשביר לצרכן ו"פוקס" אודות יבוא המותג "אמריקן איגל". לכן שאלת הייתכנות של יבוא מקביל היא בסופו של יום שאלה נסיבתית של מקור המוצר ושוק המוצר המקומי. בברכה, יואב הריס, עו"ד