סחר של חברה זרה בבעלות ישראלית עם פקיסטן בסחורות אזרחיות מזון שאינו ישראלי ונשלח ישירות מחו״ל לחו״ל

אבי שלום רב, לכאורה, המורשת הבריטית אשר הותירה במחוזותינו את "פקודת המסחר עם האויב" משנת 1939, קובעת כי "הסוחר או המנסה לסחור עם האויב" ייאשם בעבירה, יהיה צפוי לקנס, החרמה ומאסר. בהמשך הדברים, בפקודת היבוא והיצוא משנת 1979 הוסמך שר התעשייה המסחר והתיירות, בין היתר, להסדיר את הנושאים הקשורים בייבוא וייצוא טובין ("צווי פיקוח") באופן שטובין המובלים בניגוד להוראות המסחר עם האויב, ניתן לחלט אותם ואת אמצעי ההובלה. גם חוק הפיקוח על ייצוא בטחוני משנת 2007 מפנה אף הוא לפקודה משנת 1939 וקובע כי הפרת הוראות החוק, נחשבת לעבירה על פי פקודה זו. יחד עם זאת, בניגוד למצופה ממדינה המצויה במלחמה תמידית, בפועל, הגדרת "אויב" בדין הישראלי הייתה ונותרה עמומה. "ארץ אויב", ביישום של ההגדרה הבריטית, הוגדרה כ"אזור הנתון לריבונותה של כל מעצמה שאתה נמצאת מדינת ישראל במצב מלחמה" ואילו הסמכות לקבוע איזה שטח נתון לריבונותה של מעצמה שכזו נתון לשר האוצר אשר אמור להוציא תעודה מטעמו המכריזה על אזור ומדינה הנחשבים למדינת אויב. כך למשל בפרשת נחום מנבר, לא הייתה תעודה שכזו ביחס לאיראן, והיה צורך בחוות דעת של ראש חטיבת המחקר והמודיעין בצה"ל, אשר העיד כי ברמה האידאולוגית- קריאות להשמדת ישראל, וברמה המעשית- סיוע כספי לחמאס ולחיזבאללה, איראן נחשבת למדינת אויב (ע"פ 6411/98). בשנת 1954 נחקק החוק למניעת הסתננות (למדינת ישראל) ועל פי חוק זה "מסתנן" הוגדר כמי שנכנס לישראל מאחת המדינות: מצרים, סעודיה, סוריה, 'עבר הירדן' (כך לפי לשון החוק אז), עירק או תימן. על פי חוק זה, מקובל לראות במדינות אלו כ"מדינות אויב". אולם הזמנים השתנו, ובשנת 2011 ביולי 2011 פרסם משרד האוצר כי ניתנה הרשאה כללית למסחר עם עיראק- כאילו אינה מדינת אויב. על פי צו יבוא חופשי משנת 1978 על עדכוניו השונים, לגבי מדינות שאינן מקיימות יחסים דיפלומטיים עם ישראל ואשר מצידן אוסרות על יבוא מישראל אליהן, חל משטר יבוא מיוחד, המצריך קבלת רישיון ליבוא טובין מהן וזאת על צו מתן רישיונות יבוא משנת 1939. על פי הפרסום האחרון של רשימת מדינות אלו, אשר פורסם בילקוט הפרסומים מיום 12.1.2020, על אלו נמנות למשל איחוד נסיכויות ערב, אינדונזיה, אירן, אפגניסטן, בחריין, פקיסטן, מרוקו, סודן, סוריה, קובה, קוריאה הצפונית, תימן. ונבהיר, לכאורה אין מדובר במדינות שאסור לייבא מהן, אלא שהיבוא מהן מותנה בקבלת רישיון כאמור. יחד עם זאת, על פי הוראת שעה שפורסמה במקביל- בתאריך 12.1.2020, פקיסטן ובנגלדש מוחרגות מהרשימה הנ"ל, (למעט כאשר מדובר ביבוא בדים למיניהם כמפורט ברשימה המפורטת בצו), וכן מוחרגות מהרשימה כווית, עומאן, ערב הסעודית וקטאר, למעט כאשר מדובר ביבוא פוליאתילן. פטור זה הנו בתוקף מ 1 בינואר 2020 ועד סוף דצמבר 2025, והמדובר בהוראת שעה המתחדשת מעת לעת. מכל האמור לעיל, עולה, כי לכאורה פקיסטן אינה מוגדרת כ"מדינת אויב", אין בנמצא איסור לייצא לפקיסטן, וגם באם בפעולת ייבוא היה מדובר, הרי, שמאחר והמוצר בו מדובר הנו מים מינרליים ולא בדים, הרי שלא היה צורך ברישיון יבוא על פי הפקודה משנת 1939 לצורך ביצוע ייבוא שכזה מפקיסטן. כך, שלכאורה על פי התיאור מתווה העסקה והמוצר, אין איסור לביצוע העסקה בכל הקשור להיבטים של "סחר עם האויב" גם אם העסקה הייתה נחשבת כעסקה המבוצעת על ידי גורם או תושב ישראלי. למעלה מן הנדרש ניתן לבצע פנייה מקדימה בעניין זה למשרד הכלכלה והתעשייה. האמור לעיל מתייחס כמובן לתקינות העסקה לפי הדין החל על "סחר עם האויב". אין באמור בכדי להוות חוות דעת משפטית, ואין באמור בכדי להתייחס להיבטים אחרים הנוגעים לעסקה המתוארת. מאמרים בנושא ועוד מצויים באתר המשרד https://www.lawships.com/he/