הצגת צילום דיוקן בתערוכה ללא קבלת רשות
בשנת 1957 הורי ז"ל התחתנו והזמינו עבודת צילום אצל צלם. הצלם מסר להוריי את תמונות החתונה, אך לא את הנגטיב ופיתח לעצמו תמונה גדולה שאותה הציג בחלון הראווה של חנותו בשנים 1958-1960 ללא קבלת רשות מהוריי. נכדתו החורגת של הצלם, שירשה את העסק שלו, הוציאה את כל דיוקנאות הצילומים הישנים והציגה את אותה תמונה מוגדלת של הוריי בתערוכה שערכה בשנת 2015, ללא בקשת רשות או קבלת רשות מאמי שהיתה בחיים בשנת 2015. האם לי, כיורשת בלעדית של הוריי, יש עילה עפ"י חוק הגנת הפרטיות, לתבוע את הנכדה על פגיעה בפרטיות של הוריי כאשר הציגה את התמונה בתערוכה שערכה לפני כחמש שנים ללא קבלת רשות? האם ניתן לטעון לגרימת עוגמת נפש לאמי ולתבוע בשמה לאחר מותה? או שמא ניתן לטעון לעגמת נפש שנגרמה לי בזמנו כאשר תמונת הוריי הוצגה ללא בקשת רשות מאמי?
שאלתך מעוררת מספר קשיים. ראשית מדובר באירוע שאירע לפני למעלה מ60 שנה כך שלתבוע כיום על אירוע כזה, מקל וחומר לאור העובדה שאמך הלכה לעולמה והיא מושא התמונה עלול להיות מורכב ובעייתי. מדובר באירוע שאירע זמן רב טרם חקיקת חוק זכויות יוצרים (בשנת 2007) אשר הוא החוק הרלבנטי בעניינך ולא חוק הגנת הפרטיות (שכן התמונה צולמה באירוע פומבי וברשות הרבים כך שאין כאן כל פגיעה בפרטיות). סעיף 35 לחוק זכויות היוצרים קובע כי באירוע פרטי הזכות היא של המזמין ולא היוצר ואולם כאמור חוק זה לא רלבנטי לעניינך לאור מועד האירוע, בשנת 1957. לחילופין, גם אם זכות היוצרים על התמונה הן של אמך ז"ל, הרי שזכות זו היא זכות אישית ולא ניתנה להעברה (העובדה שאת יורשת איננה רלבנטית) אלא אם קיימת אסמכתא או תיעוד המלמד על העברת הזכות באופן מפורש.