תקיפה סתם חקירת הורה אחראי
שלום רב..בפע ם הראשונה בחיי נקראתי לחקירה כי נתתי בעיטה לילד שלי וקיללתי אותו בגלל עשרות מקרים שהוא ברח מבית הספר.באחד המקרים מתוך עשרות פעמים שקראו לי להשתלט עליו, איבדתי עשתונות ובעטתי בו קלות ואף קיללתי.המורה דווחה לרווחה ואלו העביר למשטרה ששלחה חוקר ילדים לחקור את ילדיי. אני בהלם אני נותן את חיי לילדיי ונחקרתי עי המשטרה חקירה קצרה מאוד והתיק עבר לפרקליטות.בנוסף התקשרו אליי מהרווחה ונפגשנו איתם מספר פעמים והם התרשמו עמוקות מאיתנו ודאגתנו לילד והוהבהר לי כי הדוח שימסרו עליי לפרקליטות באם ידרשו זאת יהיה חיובי מאוד.שאלתי הינה עד כמה דוח של רווחה הינו חשוב, ומה יקרה בפרקליטות?האם יכולים להיש כתב אישום שיהרוס את חיי וחיי משפחתי?אני רוצה לציין כי לאחר חקירת הילדים לא הרחיקו אותי מהם אלא רק קראו לי לחקירה קצרה מאוד ...מה מצבי? אני לא רגיל לזה ונמצא בחרדות שזה בפרקליטותזה כבר 6 חודשים בפרקלטות והם אמרו לי כי החומר נשלח להשלמת חקירה משטרתית ואני חושב שזה בעקבות מכתב ששלחתי לפרקליטות שלא קיבלו את התמונה הכוללת כי נקראתי עי בית הספר עשרות פעמים עבודתי להשתלט ל בני שהשתולל ואיים לברוח מבית הספר עקב מסגרת לא תואמת.אם הייתי יודע שאסור לתת פליק בטוסיר ובעיטה רכה בטוסיק ...זה לא שאשפזתי את ילדי חס ושלום פשוט כבר באתי להשתלט עליו לאחר שקראו לי שוב מבית הספר ומרוב תסכול וחוסר אונים הכיתי את ילדי קלות על מנת שירגע ..תודה
שלום ארי, העלית כאן סיפור עצוב ומורכב, התרשמותי כי רצוי שתיוועץ עם עו"ד המומחה בפלילים. לידיעתך, "עונש חינוכי" אלים כלפי ילדים יכול להוות התעללות. בנסיבות מסוימות זו עבירה פלילית לפי סעיף 368ג ("התעללות בקטין או בחסר ישע") מחוק העונשין. ענישה גופנית כלפי ילדים, או השפלתם וביזוי כבודם כשיטת חינוך מצד הוריהם, פסולה היא מכל וכל, והיא שריד לתפיסה חברתית-חינוכית שאבד עליה הכלח. הילד אינו רכוש הורהו; אסור כי ישמש שק איגרוף, בו יכול ההורה לחבוט כרצונו, כך גם כאשר ההורה מאמין בתום לב שמפעיל הוא את חובתו וזכותו לחינוך ילדו. מאידך, אינני פוסל עונשים מכל וכל. עונש מידתי וסביר הוא כלי לחינוך ולהצבת גבולות לילדים. כמובן חובה להתריע לפני הטלת העונש, חשוב שהילד ידע על מה ולמה נענש ושההורה יהיה עקבי ו'יעמוד' בעונש בכבוד. כוח ההרס שעונש עלול לשאת תחת כנפיו, כאשר משתמשים בו בעיתוי או במינון הלא נכון, מחייב כל הורה לנקוט ביתר זהירות. גם כאשר הוא מרגיש שאין מנוס מלהעניש את הילד, עליו להצטייד במידה גדושה של סבלנות ולהפעיל שיקול דעת, על מנת להחליט איזה עונש לתת ומתי. עליו לשים לב, עד כמה שניתן, שלא לעבור את הגבול המפריד ומבדיל בין עונש ככוח עזר מחנך, לבין עונש ככוח הרסני שמקלקל. הדברים אינם פשוטים כלל ועיקר. כל מקרה שונה מקודמו, ולכן קשה עד בלתי אפשרי לתת מרשם מדויק איך, מתי, ובמה להעניש. יחד עם זאת, אם נעמוד על המשמר ונשתדל לדבוק בכללי הזהירות הנכונים, ניתן לפנות לייעוץ במטרה לצמצם את האפשרויות לעשיית שגיאות גדולות. ההורים חייבים להצטייד ב´עצבים קרים´ בכל הנוגע לחינוך הילדים, במיוחד במה שנוגע לעונשים. אסור, ואף אי אפשר, לחנך ילדים מתוך עצבים, כעס וזעם. תגובות אמוציונאליות המגיעות "מתוך הבטן" ולא מהראש, אין בהן כל מסר חינוכי. תגובותינו חייבות להישקל בכובד ראש, על מנת שנדע מראש מהם סיכוייה של התגובה ומהן התוצאות להן אנו מצפים.
לידיעתך, סעיף 368 (ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, שכותרתו התעללות בקטין או בחסר ישע, קובע: "העושה בקטין או בחסר ישע מעשה התעללות גופנית, נפשית או מינית, דינו - מאסר שבע שנים; היה העושה אחראי על קטין או חסר ישע - דינו מאסר תשע שנים". כדרכן של הגדרות שבחוק, גם זו נזקקה לפרשנותו של בית המשפט כדי להבהיר את משמעותה ביחס לתופעת ההתעללות לסוגיה. בית המשפט העליון (בפסק הדין ע"פ 4598/98) הגדיר התעללות פיזית בילדים כך: "התעללות פיזית יכולה להיווצר כתוצאה ממעשה אקטיבי או מהזנחה שעלולים לגרום נזק, סבל נפשי או פיזי (או שניהם). ומתאפיינים באכזריות, הטלת אימה או השפלה". בית המשפט קבע פרמטרים המלמדים על התעללות פיזית: תדירות המעשה, משך הזמן, סוג המגע או האמצעי שננקטים, מידת הכוח ועוצמתו, ההקשר והנסיבות בהן הופעל הכוח, שיטתיות השימוש בכוח וחריגותה של ההתנהגות מהנורמה החברתית המקובלת. ראוי לזכור גם שקו הגבול בין שימוש לגיטימי בסמכות וכוח של ההורה ובין התעללות אינו חד. וכי גם לך יש אינטרס הפללה גבוה, מכאן מומלץ להיעזר בעורך דין בכל הטיפול. בכבוד רב, עו"ד פלילי יאיר רגב נייד: 054-6951781 כתובת האתר: http://www.yairegev.co.il
שלום, מה השאלה המשפטית שלך?
שאלות נפוצות:
סטיב פוגרבצקי
מירית ג
מיכאל ג
נוגה ש
