בעניין ניצב ניסו שחם

שלום סיגלית, כל מה שאני מתבסס עליו הוא הדיווחים בכלי התקשורת. הקוזאק שנגזל.... מפקד מחוז ירושלים לשעבר הדגיש: 'אני קורבן של מה שנקרא מבחן בוזגלו הפוך. מה שהם לא היו עושים לבוזגלו בשום פנים ואופן – הם עושים לי. לא היו מגישים כתב אישום כזה נגד אף אחד, וזה רק בגלל שאני ניצב ניסו שחם. בגלל הבהלה שלהם מכך שיגידו להם ההר הוליד עכבר'". כלומר – האישום הפלילי הוא, לדברי ניסו שחם, רק מפני שהוא ניצב במשטרה. ואולי גם משום ששמו "ניסו" ולא "בוזגלו". ברור שטענתו היא דמגוגיה רגשנית וזולה. אפשר לטעון הכול, והוא טען. הוא טוען שכל הסיפור הוא בגלל שהוא ניצב, ושהוא ניסו שחם (ולא בוזגלו). אז הוא טוען. כי לטעון אפשר, כאמור, הכול. מה שחשוב זה לא לקנות את אגדותיהם של חייטים התופרים את בגדי המלך החדשים, ולא לפחד לומר להם ולעולם שהמלך עירום. כי פעמים רבות הוא עירום... הבעיה אינה יצרו המיני המפואר של שחם או של בוזגלו, וגם לא מספר הנשים שהוא חושק בהן והזמן שהוא מקדיש לכך. הבעיה היא ששמונה נשים שעבדו תחת ניצב שחם העידו נגדו שהוא הטריד אותן מינית תוך ניצול כפיפותן. ובמדינת ישראל זה אסור. ואת זה היה צריך ניצב ניסו שחם לדעת היטב. ואם אינו יודע זאת – טוב שלא ימלא תפקיד בכיר בשום מקום, ובודאי שלא במשטרה. תזכורת. במדינת ישראל רשאים כל שני אנשים בגירים ובריאים נפשית לקיים ביניהם כל קשר מיני שהם חפצים בו. גם שני אנשים (מכל מין) שעובדים יחדיו, ואף אם יש ביניהם יחסי מרות. אבל, מאז שנת 1998 קובע החוק הישראלי (למניעת הטרדה מינית) שבמצב של יחסי מרות, העובדה שכפיפה לא דחתה בהחלטיות את פניותיו והתייחסויותיו המיניות של הממונה עליה אינה מעידה שהיא אכן הסכימה להן. יתכן בהחלט שהיא חשה מוטרדת מינית, אך חששה לבטא זאת כי חששה לאבד את משרתה. לכן, לפי החוק הישראלי, כשאדם פונה באופן מיני למי שכפופים למרותו, גם אם נדמה לו שהתגובה היא הסכמה, עליו לקחת בחשבון שיתכן שאין זו הסכמה אלא כניעה למרות. ואל לא להתפלא אם הכפיפה תתלונן על הטרדה מינית. במקרה כזה, עליו יהיה להוכיח שהיא אכן רצתה בפניותיו המיניות באופן חופשי, ולא משום יחסי המרות שביניהם. והוא יידרש על ידי בית המשפט לשכנע ששתיקתה אכן היתה הסכמה חופשית ולא כניעה למרות. את זאת היה על ניצב ניסו שחם לדעת ולקחת בחשבון, כי הוא ניצב במשטרת ישראל. שיתכן ששמונה הנשים שלא דחו את פניותיו המיניות אליהן נהגו כפי שנהגו לא מתוך הסכמה חופשית, אלא מתוך כניעה לניצול מרות. זאת ועוד. החוק הישראלי, כאמור, אינו אוסר על קשרים מיניים בהסכמה בתוך מקום העבודה, ואפילו בין ממונים ומי שכפופים להם. אבל מקומות עבודה רבים אוסרים – בצדק – מגעים כאלה במסגרת תקנוני המשמעת שלהם. זאת מפני שמגעים מיניים בין ממונים לכפיפיהם יוצרים קשיים רבים למערכת כולה. המשך 2